לא עוד "האחות הקטנה": 2025 היא השנה של ספורט הנשים

אם הייתם צריכים לבחור מילה אחת שתסכם את שנת 2025 בספורט העולמי, היא לא הייתה "מסי", "אמבפה" או "לברון". המילה היא "נשים". השנה החולפת לא הייתה סתם עוד שנה של התקדמות, היא הייתה נקודת המפנה. השנה שבה הספורט הנשי השיל מעליו את תווית ה"נישה", הפסיק להיות פרויקט של העדפה מתקנת, והפך למה שתמיד היה אמור להיות: נכס כלכלי לוהט, תרבותי ובועט.

דוחות עדכניים של ענקיות המחקר S&P Global ו-WEF (הפורום הכלכלי העולמי) חושפים כי החסויות (Sponsorship) בספורט נשים צמחו השנה בקצב מהיר ב-50% מאשר בליגות הגברים. המשקיעים מזהים פוטנציאל תשואה גבוה בהשקעה נמוכה יחסית.

דוחות נוספים מראים כי ספורט הנשים נכנס לשלב ה"הייפר-גרות" (Hyper-growth), עם פוטנציאל הכנסות של 2.5 מיליארד דולר בארה"ב לבדה. גמר אליפות ארה"ב הפתוחה לנשים (US Open) עקף השנה ברייטינג את גמר הגברים. ליגות כמו ה-NWSL (כדורגל נשים בארה"ב) חתמו על חוזי שידור שקפצו פי 40 בערכם. ליגת כדורסל הנשים האמריקנית, ה-WNBA, רשמה זינוק של 170% במספר הצופים ושווי הקבוצות טס למעלה

אם בארה"ב הכדורסל הוביל, באירופה הכדורגל שבר את תקרת הזכוכית. אליפות אירופה לנשים (יורו 2025) סיפקה רגעי שיא בלתי נשכחים. על פי נתונים בבריטניה, גמר היורו משך 12.2 מיליון צופים – נתון שבעבר היה שמור למשחקי גברים בלבד, ונשבר שיא של 357 מיליון שעות צפייה בתחרויות ספורט נשים. כמו כן, מונדיאל הנשים האחרון הניב לא פחות מ-3.2 מיליארד צפיות בתוכן דיגיטלי. 

 אבל כדי להבין את המהפכה הזו, צריך להסתכל מעבר לסטטיסטיקה, אל הנשים שחיות את השינוי הזה יום-יום, ואל אלו שבישראל שעדיין נלחמות כדי להציב את הנשים בספורט בקדמת הבמה.

הלקח של ה-WNBA: כמעט פשיטת רגל שהפכה לאימפריה של "שיק"

הדוגמה המובהקת ביותר לשינוי של 2025 מגיעה מארה"ב. ה-WNBA, שרשמה זינוק דרמטי במספר הצופים ושווי הקבוצות. אבל זה לא קרה במקרה. "ה-WNBA הגיעה למצב של סף פשיטת רגל, הליגה הייתה לא אטרקטיבית, הצביעו ברגליים", מסבירה דנה סנדר, יו"ר מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל, בראיון -i24NEWS. "ואז עשו שם מהפכה. שברו את כל האקסיומות. החליטו להפוך את הליגה למשהו נחשק, לא מנסים להיות ליגה כמו גברים. הם הפכו את זה לליגת נשים אטרקטיבית, סקסית - ולא בושה להגיד את זה - עם הופעות ושואו. פתאום קבוצות כמו לאס וגאס הפכו למותג, והשחקניות לא מתביישות להיות גם דוגמניות וגם להרביץ על המגרש".

סנדר מצביעה על תופעת קייטלין קלארק, "הסטף קרי הנשית", כמי שסחפה אחריה את העולם, אבל מדגישה שההצלחה נובעת דווקא מאסטרטגיה שיווקית, ולאו דווקא מהמשחק עצמו: "הן עטפו את זה באריזה שיווקית יוצאת דופן. זה הפך להיות 'שיקי'. בישראל אנחנו נמצאים באותה נקודת פיתול בדיוק. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מנסים להיות 'עוד מאותו הדבר', או שאנחנו בונים מחדש את המיתוג. ששחקנית תסתובב ברחוב ותהיה גאה".

הפרדוקס הישראלי: מנכ"ליות יש, ספורטאיות – פחות

אבל בעוד העולם חוגג, בישראל התמונה מורכבת יותר. תחקיר מקיף שפורסם השנה ב-Ynet וסקר את מצב הנשים בספורט הישראלי, חשף פרדוקס מעניין: מצד אחד, ישראל מדורגת במקום השלישי באירופה בשיעור הנשים בעמדות מפתח, עם כ-33% מנכ"ליות בהתאחדויות הספורט. נתון מרשים לכל הדעות.

אולם מנגד, אותו תחקיר ב-ynet הציג את הצד השני והמדאיג של המטבע: המצב על המגרש. על פי הנתונים, נשים מהוות רק כ-15% מכלל המאמנים הרשומים בישראל (לעומת ממוצע אירופי של 23%), ורק 23% מהספורטאים הרשומים עד גיל 18 הן נערות. הפער הזה – בין ההצלחה בחדרי הישיבות לכישלון בגיוס הדור הבא – הוא האתגר הגדול של 2026

"אנחנו בישראל תמיד חווים תהליכים מאוחרים", אמרה נועה זליבנסקי, כדורסלנית מובילה ומייסדת מיזם WSP ("הקול של הספורטאיות") בשיחה עם i24NEWS. "זה מעודד לראות מה קורה בעולם, אבל המצב היום בישראל הוא לא אידיאלי. בכדורסל המצב עוד יחסית טוב, אבל בענפים אחרים כמו כדורגל נשים, בנות עובדות בשתי עבודות. בענפים הקטנים אין שום סיכוי להתפרנס".

לדברי זליבנסקי, הפער הכלכלי מכתיב את אופי הספורט בארץ: "אין מישהי בישראל שהולכת להיות ספורטאית בשביל הכסף. כל מי שעושה את זה, עושה את זה מתוך הקרבה ואהבה גדולה לענף".

סנדר חיזקה את הדברים ומצביעה על בעיית התשתיות כחסם מרכזי: "איך מצפים שיהיה קהל כשמביאים לספורט נשים מגרש שלא ראוי לשבת בו? שמענו על קבוצות בכירות שמקבלות לאימונים חצי מגרש, כשבחצי השני יש קבוצת ילדים. אם אתה מביא קהל למגרש עלוב, לא יהיה לו כיף. בלי קהל ביציעים אין זכות קיום למשחק".

הריון, לידה וקריירה

אחד הנושאים המושתקים ביותר בספורט הישראלי, שעלה לכותרות ב-2025 בעולם, הוא נושא האימהות. בעוד שבעולם ספורטאיות על חוזרות מחופשת לידה למגרשים, בישראל המערכת עדיין מגמגמת.

זליבנסקי, שנמצאת בעצמה בחודש השמיני להריונה, מתארת מצב אבסורדי: "המערכת לא יודעת להתנהל מול ספורטאית בהריון. זה בכלל לא בתודעה, כי הרבה ספורטאיות לא מרשות לעצמן את האופציה הזאת. יש נורמה שאם את רוצה להביא ילדים - את פורשת. זה פשוט לא נכון. אנחנו מאבדים המון ספורטאיות מנוסות שיכולות לתרום המון, רק בגלל שאין מודעות ותנאים".

היא משווה זאת למתרחש בחו"ל: "בעולם, ב-WNBA למשל, ספורטאיות עושות הפסקה וחוזרות. בארץ יש יחידות סגולה שעשו את זה, אבל המודעות חסרה".

הכוח החדש: סושיאל, ערכים וחינוך

אז איך סוגרים את הפער? גם סנדר וגם זליבנסקי מסכימות שהמפתח נמצא בשינוי התודעה, והוא עובר דרך המסכים הקטנים של הדור הבא. המחקרים מראים שהקהל של ספורט הנשים הוא קהל "ערכי" ונאמן יותר, והרשתות החברתיות הן הזירה האמיתית.

"אנחנו מפספסים את הדור הצעיר", אומרת זליבנסקי. "היום לכל ילד וילדה יש טלפון שמשם הם שואבים את ההשראות. המיזם שלנו ב-WSP מנסה בדיוק את זה - בפוסט אחד אני יכולה להגיע למאות אלפי ילדות".

סנדר, שמתכננת להשיק תוכנית "לייט-נייט" לכדורסל נשים בערוץ רשת 13 ולא תעסוק בטקטיקה אלא בסיפורים האישיים, מוסיפה: "אף אחד לא רואה היום משחק שלם. אנשים צורכים היילייטס. אנחנו צריכים לייצר תוכן אטרקטיבי בטיקטוק ובאינסטגרם. צריך להוציא את השחקניות החוצה, שיכירו את הסיפור האישי. אנשים מתחברים לסיפור, לא למספר על הגופייה".

לקראת סוף 2025, ישראל עומדת בפני הזדמנות. התקציבים הקיימים (הודות לרפורמות של משרד הספורט) מאפשרים קיום, אבל המעבר מ"הישרדות" ל"שגשוג" דורש שינוי תפיסתי.

"אני מאוד אופטימית", מסכמת זליבנסקי. "לפני שלוש שנים כשהתחלתי את המיזם, אף אחד לא הרים את הכפפה. היום מתחיל תהליך. הלוואי ולא רחוק היום שנהיה כמו בארה"ב".

סנדר, מצדה, רואה את הספורט ככלי ליצירת המנהיגות הבאות של המשק הישראלי, ומצטטת מחקר של EY: "למעלה מ-90% מהמנהלות הבכירות במשק האמריקאי באו מעולם הספורט. זה אומר הכל. אנחנו בונים את המנהיגות הבאות. זה דורש שינוי קונספטואלי בראש, ואני כבר שם".

שנת 2025 הוכיחה לעולם שספורט נשים הוא לא גימיק. הוא העתיד. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מתי גם הספורט הישראלי יתחיל לשחק לפי הכללים החדשים.