טראמפ משתפן? השיטה החדשה של הנשיא - שמשגעת את העולם | מיוחד לסופ"ש

במסדרונות הבנקים הגדולים במנהטן ובחדרי המסחר בתל אביב, המילה "TACO" כבר מזמן לא מתארת רק מאכל מקסיקני מהיר. בשנת 2025, המונח הזה הפך לקוד עבור דפוס התנהגות שחוזר על עצמו בבית הלבן: Trump Always Chickens Out. אבל אל תתנו לכינוי המזלזל הזה להטעות אתכם – עבור דונלד טראמפ, לא מדובר ב"התקפלות" או בחולשה, אלא בשיטה מחושבת היטב של ניהול משברים ומשא ומתן תחת אש.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

הפרוטוקול: הלם, פאניקה, ואז רוורס

השיטה פשוטה: טראמפ מטיל פצצה. זה יכול להיות מכס של 50% על אירופה, איום בפיטורי יו"ר הפד, או דרישה לרכוש את גרינלנד תמורת הקלות מס. השווקים נכנסים לסחרור, הגרפים נצבעים באדום, והצד השני נלחץ לפינה. ואז, כשהמתח מגיע לשיא והכלכלה העולמית מחזיקה חזק בכיסאות, מגיעה ההודעה על "השהיה", "דחייה" או "ריכוך".

בניתוחים שפורסמו ב-LA Times וב-Reuters, מוסבר כי אין מדובר בשינוי כיוון אקראי, אלא בטקטיקת משא ומתן עקבית. לפי פרשנויות אלו, טראמפ משתמש ב"לחץ מקסימלי" כדי לאלץ את היריב לשבת לשולחן, אך הוא קשוב מאוד ל"דופק" של וול סטריט; ברגע שהתגובה בשווקים מאיימת על היציבות הכלכלית – ובעקיפין על התמיכה הציבורית בו – הוא בוחר בנסיגה טקטית. הדינמיקה הזו מאפשרת לו להשיג ויתורים משמעותיים בפרק זמן קצר, תוך שהוא משאיר לעצמו מרחב תמרון מול השווקים.

ההיסטוריה הקרובה של ה-TACO מספקת הצצה מרתקת לאופן שבו השוק למד לנשום עמוק ולחכות לרוורס. זה התחיל בשיא הכוח באפריל 2025, עם הכרזת מכסי "יום השחרור"; טראמפ פתח באיום חריף, אך תוך שבוע בלבד הודיע על השהיית רוב המכסים ל-90 יום, מה שהקפיץ את השווקים בחזרה. 

דפוס דומה נרשם מול סין, שם הוחלפו איומי הענישה ברמזים על ירידה משמעותית ברמות המכס, ובחזית מול יו"ר הפד ג'רום פאוול, שזכה למטר איומי פיטורים פומביים שדעכו ברגע שהשוק הגיב בזעזוע.

גם בשנת 2026 השיטה המשיכה לעבוד. בינואר הוא קשר בין רכישת גרינלנד לאיומי מכסים על אירופה וחזר בו מהר מאוד. וגם במלחמה הנוכחית, ראינו איך רטוריקה תוקפנית מול איראן והאיום לתקוף תחנות כוח, התחלפו בטון מרוכך שהוריד מיד את פרמיית הסיכון בשוק הנפט. 

בכל פעם מחדש, טראמפ משתמש בהלם הראשוני כדי לשפר עמדות, ומבצע בלימת חירום בדיוק כשהמחיר בשווקים הופך ליקר מדי.

לא חולשה, אלא "אמנות העסקה 2.0"

הניסוח הישראלי של התופעה מעט יותר ציורי: טראמפ שולף סכין, מרים את הלהבות בשווקים, אבל ברגע שהאוטו מתחיל להחליק על הכביש הרטוב - הוא לוחץ על הברקס. זהו ניהול סיכונים דינמי. הוא משתמש במינוף של איום קיצוני כדי לשפר את עמדת הפתיחה שלו, וגורם ליריבים לשבת לשולחן המשא ומתן מהר יותר מכל דיפלומט מנוסה.

בוול סטריט כבר למדו לקרוא את המפה. במקום להיכנס לפאניקה מכל ציוץ או הצהרה על מכסים, הסוחרים מחפשים את ה"אקזיט" של ה-TACO. הידיעה שטראמפ רגיש מאוד לביצועי המניות גורמת לכך שהשוק עצמו הפך ל"מבוגר האחראי" שמרסן את הבית הלבן.

האם מדובר בשיטה שתישחק עם הזמן? אולי. אבל בינתיים, ה-TACO מוכיח את עצמו ככלי פוליטי-כלכלי אפקטיבי. טראמפ לא באמת נסוג, הוא פשוט משתמש בהלם הראשוני כדי לחלץ ויתורים, ואז משתמש בנסיגה כדי להרגיע את המערכת ולסגור פערים בתנאים שלו. בסוף היום, כשהאבק שוקע והמדדים חוזרים לירוק, טראמפ יכול לומר שהוא השיג את שלו מבלי לשבור את הכלים. וול סטריט אולי קוראת לזה "התקפלות", אבל בבית הלבן קוראים לזה פשוט: ניצחון.