היתוש שהפך לנמר: האיום שמשתק את איראן מבפנים | מיוחד לסופ"ש

הפעם אנחנו צוללים לסיפור של הבלוצ'ים. הבלוצ'ים הם עם איראני עתיק אך נפרד לחלוטין מהפרסים. הם מונים כ-12 מיליון איש רובם סונים הפזורים על פני "בלוצ'יסטן הגדולה" - שטח עצום שנחצה באופן מלאכותי על ידי הגבולות של איראן, פקיסטן ואפגניסטן.

 ב-1928, רזא שאה שלח את הצבא הפרסי לכבוש את "מערב בלוצ'יסטן". מאותו רגע, הבלוצ'י הפך מ"אדון המדבר" ל"נתין". עד שנת 2003 ההתנגדות הייתה שקטה יחסית, ואז הגיע בחור צעיר בן 20, כריזמטי ואכזר בשם עבדולמאלכ ריגי. הוא הקים את ארגון ג'ונדאללה (חיילי האל) והפך את המאבק ל"התנגדות מאורגנת".

הפעולה הרצינית הראשונה התרחשה בדצמבר 2005 - בזמן שנשיא איראן דאז, מחמוד אחמדינג'אד, ביקר במחוז, שיירת הליווי שלו הותקפה בירי. אחמדינג'אד ניצל בנס, אבל שומר ראשו נהרג. ואז ב-2010 המשטר נקם. מטוסי קרב יירטו מטוס נוסעים אזרחי, עליו היה המנהיג ריגי וכפו נחיתה. משם הוא נלקח היישר לתלייה. אבל זה היה כשל אסטרטגי. התלייה הפכה את ריגי לסמל, ויצרה עשרות ארגונים חדשים שפועלים היום נגד המשטר.

ולמה המשטר כל כך מתקשה איתם? מומחי מודיעין מערביים מציינים עובדה מעניינת לגבי הבלוצ'ים: כמעט בלתי אפשרי לגייס אותם כסוכנים כפולים, וקשה מאוד לשבור אותם בחקירות. הסיבה: אם בלוצ'י בוגד בשבט שלו, לא רק הוא נרצח, אלא כל משפחתו מנודה או מחוסלת. אבל איראן כבולה עוד יותר - גיאוגרפית - לא בגלל שבטיות - אלא בגלל דת. 

המסגד ממנו משמרות המהפכה חוששים

בלב העיר זאהדן במחוז סיסתאן–בלוצ’יסטן (הגדול והעני באיראן) עומד מסגד המאקי. זה לא סתם מסגד. זה "הוותיקן"של הסונים. לא "בסיס טרור", אלא לב סימבולי וארגוני של הבלוצ'ים. שם מתארגנות מחאות ומאבקים אזרחיים נגד המשטר. זה המקום היחיד באיראן שמשמרות המהפכה חוששים להיכנס אליו. כל פעם שהם מנסים, העיר בוערת אז למה שהמשטר פשוט לא יפציץ מהאוויר? 

המשטר השיעי מנסה לשווק את עצמו כמנהיג כלל-מוסלמי. הפצצת המסגד הסוני הגדול ביותר תיתפס כהכרזה על מלחמת דת - מהלך שיקפיץ למרד את הכורדים, הערבים הסונים, ואת הטאליבן האפגני. וקבלו את העובדה הכי אירונית בסיפור הזה: מכשול פיזי שאיראן בנתה בשנות ה־2000 בגבולותיה נגד פולשים, הונח בחלקים מסוימים לפי תוואי נהר ההלמנד, ששימש בעבר קו גבול טבעי, אך הנהר עצמו שינה את מסלולו לאורך השנים. 

כך נוצר שם מרחב אפור: לא שטח אפגני, אבל גם לא אזור שאיראן מצליחה לשלוט בו ברצף. שטח שהבלוצ'ים מנצלים. ולאחר מלחמת 12 הימים עם ישראל הכאוס מתרחב. ארגונים חמושים, ובראשם ג’ייש אל־עדל, הגבירו מארבי ירי, חיסולים, ניסיונות חטיפה והנחת מטעני צד נגד אנשי המשטר האיראני. 

וכן התקפות ישירות על תחנות משטרה ועמדות ביטחון במחוז סיסתאן-בלוצ’יסטן.

השיא נרשם בהתקפה חמושה על בית המשפט בזאהדן, שבוצעה בירי וברימונים בתוך המבנה עצמו. 

טהראן סופרת הרוגים ומתקשה לבלום דפוס של רצף פעולות מתמשך השוחק אותה מבפנים. אבל עד כמה הם באמת מסוכנים למשטר? תסתכלו על המפה: הבלוצ'ים חיים במחוז שמחזיק בנכס אסטרטגי מרכזי, רצועת החוף היחידה של איראן לאוקיינוס ההודי ונמל צ'אהבהאר.

זה לא אזור עשיר בנפט, אבל זה פתח המילוט היחיד של איראן במקרה של מצור ימי. הבלוצ'ים כבר ביצעו פעולות טרור ופיגועים בסביבת הנמל ועל כבישי הגישה אליו. נקודת תורפה שהמשטר לא יכול להרשות לעצמו לאבד. הבלוצ'ים החלו כרוכבי גמלים עם רובים ישנים ב-1928 ונכון להיום הם צבא גרילה מתוחכם שמאיים על נכסים אסטרטגיים. עבור איראן, הבלוצ'ים הם כבר לא "יתוש מציק", אלא נמר שנושך את הצוואר בדיוק כשהמדינה מדממת מהמלחמה עם ישראל.