מטוס הצללים של פוטין נחת באלג'יריה - ועלול לשנות את כללי המשחק במזרח התיכון | מיוחד לסופ"ש

משהו חריג מתרחש בשמי צפון אפריקה: על פי מקורות זרים ותיעודים ברשת, מטוסי הקרב מהדור החמישי של רוסיה - Sukhoi Su-57 נצפו באלג'יריה. אם הדיווחים אכן מדויקים, מדובר בצעד דרמטי: זו עשויה להיות הפעם הראשונה שמטוס הדגל החמקן של מוסקבה מועבר ללקוח זר.

השאלה המתבקשת: למה דווקא אלג'יריה? והאם ה"פושע", כפי שמכונה המטוס בנאט"ו, הוא באמת מפלצת אווירית שמסוגלת לאתגר את ה-F-35, או שמדובר בגרסת יצוא מוחלשת?

פילוסופיית קרב אחרת לגמרי

בעוד האמריקנים ליטשו את ה-F-35 כצלף חמקן, קומפקטי ומבוסס רשת, הרוסים בחרו בכיוון כמעט הפוך: גוף רחב ושטוח שמייצר עילוי מכל זווית, עם דגש על תמרון קיצוני.

ל-Su-57 ניהוג וקטורי תלת-ממדי - פתחי הפליטה של המנועים נעים באופן עצמאי למעלה, למטה ולצדדים. המשמעות היא שיש לו יכולות פוסט-הזדקרות מרשימות במיוחד. תיאורטית, המטוס מסוגל להטות אף בזוויות קיצוניות ולשגר טיל לעבר יריב שממוקם בזווית בלתי שגרתית, גם כשהוא מאחוריו.

בנוסף, הרוסים טוענים כי מדובר במטוס המבצעי הראשון המצויד במערכת לייזר הגנתית שנועדה "לסנוור" את ראש הביות של טילים מתקרבים. במערב מאשרים את קיום המערכת, אך מטילים ספק ביעילותה מול טילים מהירים ובעלי אלגוריתמים מתקדמים.

חמקן? בערך

ה-Su-57 אינו נחשב חמקן ברמה של ה-F-35. תצורת המנועים והגימור האחורי חושפים אותו יותר למכ"ם. מנגד, הרוסים שילבו בו מערך חיישנים רחב במיוחד, כולל אנטנות L-Band בכנפיים, שאינן מיועדות לנעילה מדויקת אלא לגילוי כללי של מטרות חמקניות.

הרעיון הרוסי אינו להיעלם, אלא "להדליק את האור" בשמיים, לשלול מהאויב את יתרון ההפתעה ולגרור אותו לקרב תמרון שבו יתרון הפיזיקה משחק לטובת המטוס הרוסי.

דגם יצוא – או דגם קוף?

כאן נכנס ה"אבל" הגדול.

לרוסיה היסטוריה של מכירת גרסאות יצוא מוחלשות. לפי הערכות, אלג'יריה לא קיבלה את המנוע החדש שהובטח לתוכנית, אלא את מנועי AL-41 הוותיקים יותר. המשמעות: פחות ביצועים, יותר חתימה תרמית וצריכת דלק גבוהה יותר.

גם בתחום האלקטרוניקה והספריות המבצעיות, גרסאות יצוא נוטות להגיע עם מערכות גנריות ולא עם "המוח" המלא של הגרסה הרוסית. ייתכן שמדובר בכלי נשק מרשים, אך לא בגרסה האולטימטיבית.

למה אלג'יריה - ולמה עכשיו?

לאחר שהודו נטשה ב-2018 את שותפות הפיתוח עם רוסיה בטענה לבעיות חמקן ואוויוניקה, מוסקבה נותרה עם פרויקט יקר ולקוחות מהוססים. כאן נכנסה לתמונה אלג'יריה.

למדינה יש משאבי נפט וגז, תחרות אזורית מול מרוקו (שקיבלה F-16V מארה"ב), ומסורת של רכש רוסי. עבור הקרמלין, זו לקוחה משלמת, שאינה מעתיקה טכנולוגיה ואינה כבולה לסנקציות מערביות כמו איראן.

אבל כאן מתווספת זווית רגישה יותר: היחסים הביטחוניים בין אלג'יריה לאיראן מתחממים. יש מי שמעריכים כי צפון אפריקה יכולה לשמש זירת אימון "נקייה" יחסית ממעקב מודיעיני מערבי כבד, בניגוד לבסיסים ברוסיה שנמצאים תחת מעקב לווייני רציף.

מעבר לכך, תנאי המדבר של אלג'יריה דומים יותר לאקלים המזרח-תיכוני מאשר לשדות הקפואים של רוסיה, פרמטר חשוב בכל הנוגע לחיישנים, מנועים וחתימות מכ"ם בתנאי חום ואבק.

ומה המשמעות לישראל?

אם אכן מוקם בצפון אפריקה "מרחב ניסוי" חדש לטכנולוגיות רוסיות מתקדמות, עם מעורבות איראנית אפשרית - המשמעות היא שינוי מסוים במשוואה האזורית.

האם זה מבטל את יתרון החמקנות של ה-F-35? רחוק מכך. אך זה עשוי לאלץ התאמות תכנון, מודיעין והיערכות.

בשורה התחתונה ייתכן שלא מדובר במפלצת שתטרוף את ה-F-35 - אבל גם לא בחתול תמים. לפעמים די בכך שמישהו מדליק זרקור בשמיים כדי לשנות את חוקי המשחק.