הקרב על הקבב: יצאנו לבדוק - איזו עדה מכינה את הקציצה הכי טובה?

זו אולי רק קציצת בשר על האש, אבל עבור לא מעט ישראלים הקבב הוא עניין של מסורת וזהות. הרומנים בטוחים שהגרסה שלהם היא הטובה ביותר, הבולגרים לא מוותרים על המתכון המקורי, והפרסים משוכנעים שאין בכלל תחרות. אז מי באמת מכין את הקבב המנצח? יצאנו לבדוק - וגילינו שמאחורי כל ביס מסתתר סיפור משפחתי שלם.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

ביפו נמצאת מסעדת "מונקה", מוסד קולינרי שהפך לבית עבור דורות של יוצאי בולגריה. את המקום הקימו האחים מיכאל וסולומון חלפון, והוא פועל כבר כמעט שמונה עשורים. אחרי שהמסעדה נסגרה ביוני האחרון, החליט מיכאל חלפון, נכדו של מיקו שנקרא על שמו, להחזיר אותה לחיים - עם אותו גריל, המתכון המשפחתי והניסיון לשמר את מה שהפך אותה לאגדה.

חלפון מספר שהשבועות הראשונים היו מורכבים: לקוחות ותיקים העירו על השירות ועל הטעמים, והוא נדרש לדייק מחדש את המתכון כדי להגיע לטעם של סבו ושל סולומון. עבורו, המסעדה היא לא רק עסק, אלא "חנות קטנה של שימור זיכרונות". הקבב הבולגרי, לדבריו, מתאפיין בפשטות - בשר, ירק ופטרוזיליה, בלי תוספות שמנסות לגנוב את ההצגה. גם הרגעים המשפחתיים הקטנים, כמו אביו שמסר לו בסוף יום עבודה את מה שהרוויח ואמר "קח ילד שלי, מגיע לך הכול", הפכו לחלק בלתי נפרד מהסיפור של המקום.

מרחק לא גדול משם, במתחם הבורסה ברמת גן, מסעדת "רנאסנס" מציגה את הגרסה הפרסית. פרווין שמשיאן ובנה מייקל מנהלים את המקום כבר שלושה עשורים, שהוקם לפני כ-40 שנה על ידי פרווין ובעלה פייזולה, זמן קצר לאחר שעלו לישראל. המתכון שלהם מבוסס על בשר, בצל, תבלינים והרבה זעפרן. מייקל מספר שכבר בכיתה י"א החליט שהוא רוצה לפתוח מסעדה, ואמו הציבה לו תנאי: קודם שילמד להכין קבב.

עבור השניים, המסעדה היא הגשמת חלום שהחל עם אבי המשפחה. מייקל זוכר את אביו קם מדי בוקר בחמש וחצי ויוצא לעבודה, עם המסר שצריך לעבוד כדי שלא יחסר דבר. כששואלים את פרווין איזה קבב הוא הטוב ביותר, התשובה שלה נחרצת: הפרסי. "אין תחרות", היא קובעת.

אבל גם לרומנים יש מה לומר. במסעדת "הניצחון של חני", חני הייניק ממשיכה מסורת משפחתית שהחלה באשקלון כשנה לאחר קום המדינה. הוריה, יונל וגבריאלה, היו מבעלי המסעדה הרומנית המיתולוגית "הניצחון", שנסגרה לאחר כשלושה עשורים. ב-2019 החליטה חני שלא לתת למסורת להיעלם, ובעזרת בת זוגה דפי פתחה מחדש את העסק - הפעם בחצר ביתן.

הקבב הרומני שלה לא מתבייש בטעמים חזקים: הרבה שום וסודה לשתייה, וכמובן חרדל ולחם בצד. גם ההורים, שהתנגדו בתחילה לרעיון של פתיחת המסעדה מחדש, מודים היום שהקבב של בתם טוב אפילו מזה שהכינו בעצמם. אבל עבור חני, המקום נושא גם זיכרון כואב. אחיה ראובן, שהיה שותף שלה למתכון המשפחתי ולניהול המסעדה, נרצח ב-7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים, שאליו הגיע כדי לטפל בפרות ברפת שניהל. "מרגישים אותו בכל ביס, בכל שנייה", היא אומרת.

בסופו של דבר, אולי לא נצליח להכריע מי מכין את הקבב הטוב ביותר - וגם בעלי המסעדות לא מתכוונים לוותר על הכתר. אבל בין המתכונים, הריחות והוויכוחים על מקורו של המאכל, מתברר שהקבב הוא הרבה יותר מקציצת בשר: הוא דרך לשמור על מסורת, להנציח את מי שהיו ואפילו להעביר את הסיפור המשפחתי לדור הבא.