"כן לקשרים, לא לנורמליזציה": תעלומת יחסי ישראל-עומאן

ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי שבו היה מעורב טייס ממוצא עומאני העלה לכותרות פעם נוספת את יחסי עומאן עם ישראל. המדינה הקטנה אינה עוינת לישראל במובן של שמירה על ניתוק מוחלט או סירוב לכל קשר, אך היא גם אינה מקיימת עם המדינה היהודית יחסים דיפלומטיים ואינה מוכנה כיום לנורמליזציה. המדיניות העומאנית משלבת שלושה מרכיבים - תמיכה עקבית בזכות הפלסטינים למדינה, שמירה על ערוצי תקשורת עם ישראל וניסיון למצב את עומאן כמתווכת ניטרלית ואמינה בסכסוכים.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

המחקר האקדמי העדכני מתאר מדיניות מהסוג שנוקט בו עומאן כאסטרטגיה של "מדינה מתווכת" - מדינה קטנה שבונה לעצמה ערך אסטרטגי באמצעות קשרים עם מחנות יריבים, מבלי להצטרף באופן מלא לאחד מהם.

מה עומאן אומרת רשמית?

עמדתה הרשמית של עומאן נשענת על כמה עקרונות קבועים:

• תמיכה בפתרון שתי המדינות

• תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה מזרח ירושלים

• התנגדות להתנחלויות ולסיפוח

• הדגשת המשפט הבין לאומי והחלטות האו"ם

• נכונות לדיאלוג עם גורמים שונים, גם כאשר אין הסכמה מדינית

באוגוסט 2025, למשל, גינתה עומאן בחריפות הצהרות ישראליות בדבר "ישראל הגדולה" וטענה כי הן פוגעות בזכויות הפלסטינים ומאיימות על יציבות האזור. באותה הודעה חזרה מסקט על תמיכתה במדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967, עם מזרח ירושלים כבירה, ועל עקרונות יוזמת השלום הערבית.

המשמעות היא שהיחס העומאני לישראל אינו רק תוצאה של המלחמה האחרונה ברצועת עזה. מדובר בעמדה מדינית ותיקה, שמציבה את הקמת המדינה הפלסטינית כתנאי מרכזי לכל הכרה רשמית בישראל.

כן לקשרים - לא לנורמליזציה

לעומאן ולישראל היו לאורך השנים מגעים גלויים, חשאיים וחצי-רשמיים. בשנות ה-90, לאחר הסכמי אוסלו, נפתחו מגעים משמעותיים יותר:

• ראש הממשלה יצחק רבין ביקר בעומאן ב-1994.

• שמעון פרס ביקר בה ב-1996.

• מדינת ישראל הפעילה משרד מסחרי בעומאן.

• שתי המדינות היו מעורבות במרכז לחקר ההתפלה במזרח התיכון, MEDRC, שהוקם במסקט.

הקשרים הללו לא התפתחו, כידוע, ליחסים דיפלומטיים מלאים. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 נסגר משרד הסחר הישראלי בעומאן, אף שערוצי תקשורת בלתי רשמיים נמשכו. המחקר ההיסטורי מצביע על כך שעומאן ראתה בקשרים עם ישראל כלי לקידום תהליך השלום, ולא יעד עצמאי של נורמליזציה.

ב-2018 אירחה עומאן את בנימין נתניהו, אז ראש ממשלת ישראל, בביקור פומבי וחריג. אולם, הביקור לא הוביל לכינון יחסים דיפלומטיים. מחקרים מדגישים כי הוא התרחש לאחר ביקור ממושך יותר של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ובכך ביקשה מסקט לשדר שהמגע עם ישראל מתקיים במסגרת ניסיון לקדם שלום ולא כ"עקיפה" של הפלסטינים.

מדוע היא לא הצטרפה להסכמי אברהם?

לאחר חתימת הסכמי אברהם ב-2020 עלו הערכות שעומאן תהיה המדינה הבאה שתנרמל יחסים עם ישראל. חלק מהחוקרים טוענים כי מבחינת עומאן, התועלות של הצטרפות להסכמי אברהם היו מוגבלות, בעוד שהמחירים - פגיעה בתדמית המתווכת, במערכת היחסים עם איראן ובקונצנזוס הפנימי היו גבוהים יותר. לכן, מבחינת מסקט היה הגיוני יותר להישאר מחוץ להסכמים אך לא להתנגד להם באופן גורף.

כך, עומאן בירכה עקרונית על הסכמי אברהם אך הדגישה שהם צריכים להוביל לסיום "הכיבוש" ולהקמת מדינה פלסטינית. כלומר, היא לא שללה את זכותן של מדינות אחרות לקיים יחסים עם ישראל אך לא אימצה את הנורמליזציה לעצמה.

החרם והקו הפנימי

בינואר 2023 הצביעה מועצת השורא של עומאן בעד הרחבת החוק האוסר קשרים עם ישראל. לפי המחקר, ההרחבה כללה איסור על קשרים כלכליים, תרבותיים וספורטיביים ואף על אינטראקציות עם ישראלים, באופן מקוון ובאופן אישי.

הצבעה זו חשובה משתי סיבות:

1. היא שיקפה את עוצמת הרגישות הציבורית לסוגיה הפלסטינית.

2. היא שידרה לישראל ולמדינות המערב כי נורמליזציה מלאה אינה עומדת על הפרק בעתיד הנראה לעין.

עם זאת, יש להיזהר מפרשנות שלפיה מועצת השורא מנהלת את מדיניות החוץ. בעומאן, ההכרעות המרכזיות בענייני חוץ מצויות בידי הסולטאן והממשלה. לכן, המחקר רואה בהצבעה גם מסר שנעשה בידיעת השלטון, שאפשר למסקט לאזן בין קשרים חיצוניים לבין הלחץ הציבורי מבית.

אחרי שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה

המלחמה בעזה חיזקה את הצד הפרו פלסטיני במדיניות העומאנית. מחקר שפורסם ב-2026, שהתבסס על ניתוח הצהרות של האליטה, מאמרי דעה וריאיונות, מצא כי הפלסטינים משמשים בעומאן עוגן מוסרי, היסטורי ותרבותי. המלחמה לא יצרה את העמדה העומאנית. היא העמיקה והבליטה אותה. ככל שהלחימה בעזה נמשכת וככל שהממשלה הישראלית מזוהה בעיני מסקט עם סיפוח, התנחלויות או פגיעה בפלסטינים, כך קטן התמריץ העומאני לנורמליזציה.

מה המשמעות מבחינת ישראל?

מנקודת מבט ישראלית, עומאן אינה יעד לנורמליזציה מהירה, אלא ערוץ אפשרי לדיאלוג אזורי. היתרון שלה עבור ישראל הוא ביכולתה לקיים קשרים עם שחקנים שישראל מתקשה לדבר איתם ישירות ובראשם איראן ובמידה מסוימת גורמים פלסטיניים ואזוריים.

החיסרון הוא שהערוץ העומאני המלא מותנה בתהליך מדיני אמין. לפי הספרות המחקרית, ישראל יכולה לקבל מעומאן קשר, תיווך או מסר אך לא לגיטימציה מלאה בלי התקדמות ממשית בנושא הפלסטיני. כל ניסיון לעקוף את התנאי הזה עלול להיתפס במסקט כניסיון להשתמש בה לצורך הכשרת מדיניות ישראלית, ולא כמאמץ אמיתי לפתרון הסכסוך.