מאצולת השבטים הארים ועד שלטון האייתוללות: המסע ההיסטורי של האומה האיראנית
הרבה לפני המהפכה האסלאמית, איראן הייתה אימפריה ענקית בעלת שורשים הינדו-אירופיים. איך הפכה "פארסה" העתיקה למדינה שאנחנו מכירים היום, מדוע ביקש השאה לשנות את שמה, ומה הקשר להודים ולגרמניה הנאצית?
ההמילה "איראן" מתקשרת כמעט אוטומטית למשטר האייתוללות, לתוכנית הגרעין ולאויבת הכי גדולה של ישראל בעולם. אך מאחורי המדינה הזאת מסתתרת אחת התרבויות העתיקות, העשירות והמורכבות ביותר בעולם.
>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ של i24NEWS <<<
בניגוד לטעות הנפוצה במערב, האיראנים אינם ערבים; הם אומה גאה בעלת היסטוריה של למעלה משלושת אלפים שנה, שורשים זרים לחלוטין למזרח התיכון השמי, וזהות לאומית ששרדה אינספור פלישות וכיבושים. כדי להבין את המדינה שמטלטלת היום את העולם, צריך לחזור הרבה אחורה בזמן – אל ימי האימפריות הגדולות, אל מקור השם "פרס", ואל השבטים העתיקים שמהם הכל התחיל.
מקורם של האיראנים נעוץ אלפי שנים בעבר, בקבוצת שבטים הינדו-אירופיים שכינו את עצמם "ארים" (שפירושו: "האצילים" או "מכניסי האורחים"). שבטים אלו ישבו במקור מצפון-מזרח לאיראן של ימינו, באזור רוסיה ומרכז אסיה.
בשלב מסוים הם נדדו דרומה; חלקם התיישבו בהודו, וחלקם נאחזו באזור שזכה לשם "אריאנם" ("ארצם של הארים"). זו הסיבה שלעמים הינדו-אירופיים רבים – הודים, איראנים, אנגלים, צרפתים ורוסים – יש למעשה מוצא לשוני ותרבותי משותף. עם השנים השפה התפתחה, והשם "אריאנם" התגלגל לשם המוכר לנו כיום: איראן.
מי הם הפרסים?
השם "איראן" מתועד היסטורית הרבה לפני השם "פארסה" (פרס). בעת העתיקה הקימו השבטים האריים מספר ממלכות, ואחת הבולטות שבהן הייתה פארסה. מקור המילה, ככל הנראה, קשור למילה "גרזן" בשפה הפרוטו-הינדו-אירופית. היוונים הם אלו שטבעו את השם "פרס" כשהתייחסו לאימפריה כולה, וכך השתרש השם בעולם המערבי, בעוד שהאיראנים עצמם הקפידו תמיד לקרוא לארצם "איראן".
השם הרשמי "פרס" נשאר שגור בפי העולם המערבי עד שנת 1935. באותה שנה פנה השליט, רזא שאה פהלווי, לקהילה הבינלאומית וביקש לעבור רשמית לשימוש בשם "איראן", כדי להדגיש את הזהות הארית והמקורית של עמו ולפתוח את המדינה למערב.
אגב, באופן מקביל וטרגי, בגרמניה אימצו הנאצים את המושג "הזהות הארית" בעקבות מחקרים בלשניים שגילו קווי דמיון בין שפת הסנסקריט (שפה הינדו-אירופית עתיקה) לשפות הגרמניות, ופיתחו מכך תורת גזע שלמה.
אימפריות, כיבושים וגלגולי שלטון
איראן העתיקה הייתה אחת האימפריות הגדולות והחזקות בעולם, ונשלטה על ידי שושלות מפוארות כמו השושלת האחמנית, ובראשה מלכים היסטוריים ככורש ודריווש. לאורך ההיסטוריה היא ידעה כיבושים רבים מידי יוונים, מונגולים, טורקים, ערבים, בריטים ורוסים.
בשנת 330 לפני הספירה היא נכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון, אך הוא אימץ מנהגים פרסיים רבים, עד כדי כך שהאיראנים ראו בו לעיתים כחלק מהמורשת שלהם. למרות הטלטלות והפלישות, העם האיראני הצליח לשמר את תרבותו העשירה והמרתקת לאורך אלפי השנים.
המהפך האסלאמי הראשון
בשנת 651 לספירה ניצלו הערבים המוסלמים את חולשתה של האימפריה הסאסאנית באיראן, שהייתה מותשת משנים של מלחמות במזרח ובמערב, וכבשו אותה. באותה תקופה כפו השליטים הסאסאנים על העם את הדת הזורואסטרית מבית מדרשם, שלא הייתה אהודה על כלל האוכלוסייה. כתוצאה מכך, איראנים רבים קיבלו את האסלאם כחלופה מועדפת.
הכיבוש הערבי שינה את פניה של איראן לעד; תהליך האסלאמיזציה השפיע עמוקות על הדת, התרבות והשפה המקומית (שאימצה את הכתב הערבי), ועד סוף ימי הביניים הפך רוב העם למוסלמי. איראנים שסירבו להתאסלם ונמלטו מהכיבוש, הגיעו עד לאפגניסטן, הודו וסין, והפיצו שם את תרבותם. כיום, כ-90% מאוכלוסיית איראן (המונה כ-90 מיליון בני אדם) הם מוסלמים שיעים, והיתר הם סונים, וכן מיעוטים של נוצרים, יהודים, זורואסטרים ובהאים.
העת החדשה: משושלת פהלווי למהפכה
בתחילת המאה ה-20 חוותה איראן כאוס פוליטי, והייתה מחולקת למעשה לאזורי השפעה בין האימפריה הבריטית לרוסית. בשנת 1925, לאחר הפיכה צבאית שזכתה לתמיכה בריטית, תפס רזא פהלווי את השלטון והכריז על עצמו כ"שאה". הוא הוביל תהליכי חילון ומודרניזציה מואצים. עם עליית גרמניה הנאצית, ראה בה רזא שאה משקל נגד שיעזור לו להיפטר מההשפעה הבריטית. התקרבות זו הובילה ב-1941 לפלישה בריטית-סובייטית, להדחתו של השאה, ולהמלכת בנו, מוחמד רזא פהלווי, תחתיו.
בשנת 1953, בעקבות הפיכה שתוכננה על ידי סוכנויות הביון של ארצות הברית ובריטניה, ביצר השאה את שלטונו והחל לקרב את איראן בצעדי ענק למערב. עם זאת, השחיתות השלטונית, דיכוי האופוזיציה על ידי המשטרה החשאית, והניתוק ההולך וגובר של השאה מהעם ומהמסורת הדתית, עוררו התנגדות עזה. כל אלו התפרצו בשנת 1979 והובילו למהפכה האסלאמית שכוננה את משטר האייתוללות המוכר לנו כיום.
העתיד: סימן שאלה
אחרי אלפי שנים של גלגולים, אימפריות, כיבושים וטלטלות פוליטיות, נותרה השאלה הפתוחה: האם העם האיראני, שהוכיח את יכולתו לשמר את זהותו הייחודית והלאומית לאורך כל כך הרבה זמן, עומד כעת פעם נוספת בפני מהפכה שתשנה את פני ההיסטוריה?