המלחמה הקרה החדשה במזרח התיכון | מאת: ד"ר איתן לסרי

פסגת נאט"ו באנקרה, שנערכה בשבוע שעבר בצל ההסלמה החריפה מול איראן, הייתה הרבה יותר ממפגש שגרתי של מנהיגי הברית. היא סימנה את ראשיתו של סדר אסטרטגי חדש במזרח התיכון ובאירופה, שבו ארצות הברית מבקשת לעצב מחדש את מאזן הכוחות באמצעות שיקום יחסיה עם טורקיה והצבתה כעוגן מרכזי בארכיטקטורת הביטחון המערבית. מבחינת ישראל, זוהי התפתחות מורכבת במיוחד, המייצרת הזדמנויות לצד סיכונים אסטרטגיים משמעותיים.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

טראמפ הגיע לאנקרה - אבל איראן השתלטה על סדר היום

נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, תכנן להפוך את פסגת נאט"ו למופע אישי של שיקום מעמדה הבינלאומי. לאחר יותר משני עשורים של יחסים מתוחים עם אירופה, הוא ביקש להציג עצמו כמנהיג הבלתי מעורער של האגף הדרומי של הברית וכשותפו הקרוב ביותר של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

שני המנהיגים אכן הציגו חזית חמה והפגינו יחסים אישיים טובים עם הגעת טראמפ לביקור. אלא שהאירועים במפרץ הפרסי טרפו את הקלפים. התקיפה האיראנית נגד מכלית במצרי הורמוז וההסלמה המהירה אילצו את טראמפ להפוך חלקים מארמון הנשיאות באנקרה לחדר מצב אמריקאי.

במקום פסגה חגיגית, נוהל משם משבר ביטחוני אזורי, שבמהלכו התקבלו החלטות על חידוש התקיפות האמריקאיות נגד איראן ועל ביטול ההקלות במשטר הסנקציות. בכך הפכה אנקרה, לפחות לכמה ימים, למרכז קבלת ההחלטות של המערכה האמריקאית מול טהרן. טראמפ אף שיבח את טורקיה על תפקידה הדיפלומטי כגורם ממתן באזור וכמתווך אפשרי מול איראן.

נאט"ו השתנתה - וטורקיה הפכה שוב לנכס אסטרטגי

ההישג המרכזי של הפסגה היה דווקא עבור טראמפ. הנשיא האמריקאי הצליח לכפות על מדינות אירופה את סדר היום שלו: הגדלה משמעותית של תקציבי הביטחון והעמקת האחריות האירופית להגנת היבשת.

בעוד האיום המרכזי ארוך-הטווח שהוגדר היה רוסיה, איראן הפכה לאיום המיידי על היציבות האזורית. ההצהרה המסכמת כללה גינוי חריף למתקפות האיראניות ותמיכה בפעילות הצבאית של ארצות הברית. בתוך המציאות הזו עלתה מחדש חשיבותה של טורקיה. היא מחזיקה בצבא השני בגודלו בנאט"ו, שולטת במצרים האסטרטגיים, ומהווה מרכז תעשייה ביטחונית מתפתח.

יתרה מכך, מהלך ההיערכות האמריקאית מול איראן, מילאה טורקיה תפקיד קריטי במעטפת הלוגיסטית וביכולת הפריסה של הכוחות האמריקאיים, כאשר בסיס אינג'רליק מהווה מוקד מרכזי. גם כאשר מדינות ידידותיות אחרות באזור הגבילו את שיתוף הפעולה הצבאי משטחן, הנגישות לנכסים בטורקיה העניקה לוושינגטון יתרון מבצעי משמעותי. אירופה, שבעבר ביקרה את ארדואן על פגיעה בדמוקרטיה, העדיפה להניח את חילוקי הדעות בצד: האינטרס האסטרטגי גבר על הערכים.

טראמפ וארדואן - ידידות אישית לצד אינטרסים קרים וסוגיית ה-F-35

מערכת היחסים בין טראמפ לארדואן ממשיכה להתבסס על אינטרסים ולא על אידיאולוגיה. עם זאת, לגבי התוצאות המעשיות של הפסגה קיימת עמימות רבה. מחד, נמסר כי טראמפ לא העניק את "המתנה הגדולה": עסקת מטוסי ה-F-35 נותרה פתוחה בשל חוק ה-CAATSA והצבת מערכת הS-400 הרוסית בטורקיה.

לפי דיווחים אלו, הנושא כלל לא הופיע במסמך הסיכום והדרך לפתרון ארוכה. מאידך, דיווחים אחרים מצביעים על תמונה שונה, לפיה טראמפ הודיע כי ארה"ב שוקלת בחיוב לחדש את שילוב טורקיה בפרויקט, וארדואן אף הצהיר כי הובטחו לו 5 מטוסים.

סתירה זו ממחישה את הדינמיקה המורכבת בין הצהרות פומביות חמות לבין חסמים משפטיים ופוליטיים בקונגרס האמריקאי, שעדיין מהווה חסם משמעותי.

סוריה - זירת המבחן החדשה

אחד המפגשים החשובים ביותר התקיים הרחק מהמצלמות: פגישתו של טראמפ עם נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע. ארצות הברית מבקשת לנצל את נפילת הציר האיראני בסוריה כדי לבנות סדר אזורי חדש.

בתמורה להתחייבות סורית לסילוק מוחלט של משמרות המהפכה וחיזבאללה, הבטיחה וושינגטון לקדם הקלות בסנקציות וסיוע ביטחוני. גם כאן ממלאת טורקיה תפקיד מרכזי, כמי שהפכה לשחקן המשפיע ביותר על המשטר החדש בדמשק.

הזווית הישראלית: בין בלימה לדאגה עמוקה

מבחינת ישראל, ביקור טראמפ והפגישה עם ארדואן מעוררים דאגה ביטחונית עמוקה. ההערכות בירושלים הן כי ההתקרבות והחיבוק האמריקני עלולים להשפיע לרעה על האינטרסים האסטרטגיים הישראליים. החששות המרכזיים כוללים: סכנה ליתרון האיכותי (QME): האפשרות לחידוש עסקת ה-F-35 לטורקיה נתפסת כפגיעה ישירה בדומיננטיות האווירית של ישראל.

לגיטימציה למדיניות ארדואן: עצם מתן הבמה לטורקים ללא דרישה להפסיק את ההתבטאויות החריפות נגד ישראל או את תמיכתם בחמאס מדאיג את ירושלים. לחץ על ישראל: ארדואן עשוי למנף את קרבתו לטראמפ כדי ללחוץ על ארה"ב להפחית את הפעילות הצבאית הישראלית באזור.

בימים שלפני הועידה הפעילה ישראל מאמץ מדיני אינטנסיבי ו"בליץ" ראיונות של ראש הממשלה נתניהו לתקשורת העולמית כולל בערב הפסגה. נראה כי המסר חלחל חלקית: בפנטגון נבחנים מודלים שיגבילו עסקה עתידית עם טורקיה (כגון גרסה מוגבלת התלויה במערכות אמריקאיות). טראמפ אף שוחח עם נתניהו בעקבות הפגישה ועדכן אותו בנושא, מה שממחיש שוושינגטון מודעת לרגישות.

לסיכום: האתגר הטורקי ארוך הטווח

פסגת אנקרה המחישה כי העולם נכנס לעידן חדש של תועלתנות גיאו-אסטרטגית. עבור ארצות הברית ואירופה, טורקיה היא כיום נכס אסטרטגי חיוני - הן מול איראן והן כ"קבלן משנה" לעצירת פליטים עבור מדינות אירופה.

עבור ישראל, המציאות משתנה. האיום המרכזי אינו רק איראן, אלא גם התחזקותה ההדרגתית של טורקיה כמעצמה צבאית אזורית וכשותפה מועדפת של ארה"ב. המלחמה הקרה החדשה במזרח התיכון כבר החלה. השאלה איננה אם ישראל תידרש להתמודד עם האתגר הטורקי, אלא כיצד תעשה זאת תוך שמירה על הברית עם ארצות הברית, חיזוק שיתוף הפעולה עם יוון, קפריסין ומדינות הסכמי אברהם, ושימור היתרון הצבאי שעליו נשען ביטחונה.

על הכותב: ד"ר איתן לסרי- מנכ"ל אתגר, מומחה לממשל ומדיניות ציבורית- גיאואסטרטגית, לשעבר יועץ לראשי ממשלה, פעיל ביחסי ישראל- טורקיה. פרשן חדשות בכיר.