החזית הדרומית: דרישת בר לוועדת חקירה - שילוב של חוצפה ופחד
רונן בר, איש הביטחון המוצלח, התמכר לפוליטיקה - התמכרות שעלתה לנו ברצח של 1,200 איש • הדרישה שלו לוועדת חקירה ממלכתית היא שילוב של חוצפה ופחד • החזית הדרומית
קשה להבין מדוע רונן בר מתעקש להוכיח לנו שהוא פשוט גרוע בלקרוא מודיעין ואת המציאות. בר כשל כשלא הביא מודיעין מעזה לפני השבעה באוקטובר וגם בערב הטבח. בתקופתו השב"כ הגיע לשפל מקצועי גדול יותר מזה שהיה בתקופת רצח רבין.
הוא היה עסוק ביהודים ביהודה ושומרון ובלהזהיר מהרפורמה המשפטית. ואת כל זה הוא עשה בצילם של ראשי שב"כ שהצטרפו למחאה והיועמ"שית. בר, איש הביטחון המוצלח התמכר לפוליטיקה - התמכרות שעלתה לנו ברצח של 1,200 איש.
והוא עדיין מכור. בדיוק כמו שהיה מכור לקונספציית חמאס, כך הוא מכור לקונספציית "רק לא ביבי" והמחשבה שזו סיסמה שפותחת כל דלת - ובמקרה הזה, סיסמה בדרך למחילה. אבל זו מחילה רק ממי ששבוי באותה מחשבה.
לא סתם הוא מרגיש בנוח לצאת מהבית לכנס באוניברסיטת תל אביב. שם, איפה שבתקופת הרפורמה היה יותר סיכוי למצוא אנשים עם חולצות של אחים לנשק, של האקדמיה למען הדמוקרטיה, איפה שאחרי הטבח התנגדו למינוי של זיני - שם בר מרגיש בטוח. נראה אותו הולך במקומות אחרים בישראל. למרות שהוא איש מודיעין כושל בר יודע שזה בלתי אפשרי.
מה שאומר שלמרות הרזומה הצבאי הכביכול מרשים, האמת היא שבר פשוט מפחד. בגלל זה הוא לא שיתף פעולה עם החקירה של מבקר המדינה, בגלל זה לא שיתף פעולה עם ועדת תורג'מן, בגלל זה הוא נאחז בשולי גלימת היועמ"שית ובגלל זה הוא יוצא מהבית רק לכנסים מסוימים.
הדרישה שלו לוועדת חקירה ממלכתית היא שילוב של חוצפה ופחד. הוא רואה איך החקירה נגד הפצ"רית מתנהלת בעצלתיים, איך היועמ"שית עדיין לא בחדר חקירות, איך יצחק עמית נותן גיבוי לטיוח והוא מצפה מעמית לקבל בדיוק את אותו הגיבוי.
אבל בר יכול לנסוע לכנסים, להשתבלל בקליקה שלו. אבל לעד נזכיר לו שאין שום יועמ"שית, נשיא אוניברסיטה או כנס מפונפן שיצליחו להלבין את הפשעים. אפילו לא "רק לא ביבי". הטבח שינה גם את שונאי נתניהו. אם היה עסוק בעבודה שלו ולא בפוליטיקה, אולי לא היה הורס לעצמו גם את גלגל ההצלה הזה.