"ספתא" בישלה דייסה: הטעויות בעברית שכולנו עושים - מבלי לשים לב | מיוחד לסופ"ש

רובנו נוהגים לתקן אחרים כשהם טועים בעברית, בין אם זה בהגיית שם מספר במין דקדוקי שגוי (לדוגמה: "שלוש כיסאות" במקום "שלושה") או בשימוש באות אית"ן לא נכונה (לדוגמה: "אני יביא" במקום "אביא"). המתקדמים מבינינו מעירים לאנשים שלא משתמשים כראוי בדגש קל באותיות בג"ד כפ"ת. אבל יש מגוון שלם של טעויות בעברית שאפילו הקפדנים ביותר עושים בזמן הדיבור, והם אפילו לא מודעים אליהן.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

מרבית הטעויות בעברית מתרחשות במצב של דיבור מהיר - פעולה שאומנם נראית לנו יום-יומית, ובה לרוב אנחנו לא מקדישים יותר מדי תשומת לב לאופן שבו אנו מבטאים צלילים. אך ההיפך הוא הנכון - מדובר בפעולה מורכבת ביותר, הדורשת מאיתנו להפעיל יכולות קוגניטיביות ונוירולוגיות במהירות רבה.

בגלל המהירות שאנחנו מדברים בה ביום-יום, לפעמים קורה שאנחנו "משמיטים" צליל מסוים, או לפעמים אפילו הברות שלמות מבלי להתכוון לכך. כך למשל, במקום לומר "צריך" או "צריכה", לפעמים אנחנו אומרים "צַך" או "צְכָה", ממש כפי שנוצר הסלנג המקוצר "באמאש'ך". הטעויות האלה כל כך נפוצות ואינטואיטיביות, שאם קראתם את המשפט הראשון בפסקה הקודמת בקול רם, כנראה הגיתם את המילה "מקדישים" בתור "מגדישים".

טעויות מסוג של הגיית צליל דומה לזה הנכון היא אחת הרווחות ביותר בשפות העולם, והיא מתרחשת על רקע תופעה פונולוגית רחבה יותר שנקראת "הידמות בקוליות". התופעה הזאת גורמת לנו לבטא מילים כמו "דווקא" בתור "דפקא", לבקש במסעדה "חז'בון" במקום חשבון, או להתלונן על נהג ב"גביש" שלא נתן לנו "סכות גדימה", מבלי לשים לב כלל שאמרנו אותן בצורה שגויה.

לפני שאתם מתחילים לבדוק אם גם אתם עושים את הטעויות האלה ולחשוב היטב לפני כל צליל שאתם מוציאים מהפה, כדאי שתדעו שכמו מרבית טעויות ההגייה בעברית, יש סיבה לכך שאנחנו עושים אותן באופן כמעט לא מודע. אז למה אנחנו ממשיכים לחזור על הטעויות האלה, מדוע במרבית המקרים הן חולפות לנו מתחת לרדאר - ומה הופך אותה לפחות נוראה מכפי שנדמה לנו?

כש"כְּבִיש" הופך ל"גְּבִישׁ": מהי הידמות בקוליות?

כדי להבין מהי הידמות בקוליות, צריך תחילה לדעת מה זה צליל לשוני: בני אדם מפיקים צלילים בדיבור באמצעות הוצאת אוויר מהריאות דרך הפה (לעיתים גם דרך האף) תוך יצירת "הפרעה" בזרימת האוויר שגורמת לשינוי בחלל האקוסטי וליצירת הצליל.

ההפרעה בזרימת האוויר מושפעת משלושה קריטריונים, שהם גם שלוש התכונות המרכזיות של צליל לשוני שמבדילות אותו מאחרים - מקום ההגייה, אופן ההגייה, וקוליות. מקומות ההגייה של הצלילים מפוזרים לאורך "מסלול הקול", שמתחיל במיתרי הקול, ועובר דרך הלוע, החך, השיניים והשפתיים. כל מקום שבו ישנה אפשרות לחסום את האוויר שיוצא מהריאות דרך מסלול הקול - יכול להיות מקום חיתוך.

אופן החיתוך מתייחס למגע והקירבה בין איברי ההיגוי (שפתיים, לשון, שורש הלשון) לבין מקום החיתוך שחוסמים את האוויר במסלול הקול - בין אם מדובר בעצירה מלאה, חסימה צרה או מעבר חופשי - ואפילו מעבר דרך האף (כמו שמתקבלים צלילים אפיים כמו של האותיות מ' ו-נ').

התכונה הרוולנטית במקרה שלנו היא הקוליות. כדי להגות חלק מהצלילים, שפתות הקול (הידועות גם בתור מיתרי הקול) מייצרות רטט וגורמות לצליל להישמע אחרת. כך למשל, הצליל של האותיות ס' ו-ז' נהגים באופן כמעט זהה - שניהם נהגים באזור השיניים על ידי יצירת חסימה חלקית עם הלשון, אך כדי להגות את האות ז' יש להרעיד את שפתות הקול - מה שהופך אותה לקולית, ואת האות ס' לבלתי-קולית. כדי לדעת האם צליל הוא קולי או לא, אפשר להניח את היד על הצוואר במהלך הדיבור ולהרגיש האם יש רטט. אם בזמן הגיית הצליל יש רטט - מדובר בצליל קולי, אם אין - הצליל הוא בלתי-קולי.

כמו מרבית התופעות הפונולוגיות, הידמות בקוליות קורית מטעמי הקלה על ההגייה. הדיבור הטבעי נעשה באופן מהיר, והשינויים באיברי ההגייה במסלול הקול דורשים מאיתנו הפעלת מאמץ - גם כדי לשנות את מיקום ואופן ההגייה, וגם כדי להרעיד או להפסיק להרעיד את שפתות הקול. שמירת תכונת הקוליות בין שני הצלילים הסמוכים הופכת את ההגייה הרציפה שלהם לפשוטה יותר עבורנו, מבלי לפגוע ביכולת של המאזין להבין את המילה אותה אנחנו הוגים.

כך למשל, יוצא לנו לבקש מספתא רפקה שתז'גיח רגע על הילדים בזמן שאנחנו מזבירים למסכירה של המנכ"ל למה אנחנו לא יכולים להגיע מוגדם לישיבה מחר.

לא רק בהגייה - ולא רק בעברית: ההשפעות של הידמות בקוליות

אומנם התופעה הזאת רווחת בעיקר בדיבור, אך ישנו מקרה שבו היא הצליחה לחדור גם אל הכתב. בבניין "התפעל", כשבאות הראשונה של השורש יש צליל שורק, מתבצע סיכול אותיות עם האות שלפניה, שלרוב היא ת'. אך כשהאות הראשונה בשורש היא ז', בנוסף לסיכול ישנה גם הידמות בקוליות, וה-ת' הופכת ל-ד'. כך, למשל, אנחנו כותבים "להזדקן" ולא "להזתקן".

הידמות בקוליות אינה מוגבלת רק לעברית. באנגלית, מוספית הריבוי s עוברת במהלך ההגייה את התהליך בהתאם לצליל שמגיע לפניה: כשהיא סמוכה לצליל קולי היא נהגית בתור z, ובסמוך לצלילים בלתי-קוליים היא נהגית בתור s. כך למשל, את המילה dogs הוגים "דוגז", כיוון שהצליל g הוא קולי, אך את המילה cats הוגים "קאטס", כיוון שהצליל t הוא בלתי-קולי.

גם בצרפתית תופעת ההידמות בקוליות באה לידי ביטוי בהגייה. כך למשל הספרה "שלוש" בצרפתית (Trois), אשר אמורים להגות אותה "טרואה", על פני השטח נהגית בתור "טחואה" - כי הצליל r משתנה בהתאם לקוליות של הצליל הבלתי-קולי (t) שקודם לו.

אז עכשיו שאתם יודעים מאיפה הטעויות האלה נובעות, בפעם הבאה שמישהו מבקש מכם לזגור את החלון, אל תתקנו את העברית שלו - פשוט תסגרו את החלון.