הזדמנות שהוחמצה? ברזיל אומנם בחוץ, אבל מדינות אמריקה הלטינית מתקרבות לישראל | מיוחד לסופ"ש

ניצחונו של לואיז אינסיו 'לולה' דה סילבה בבחירות לנשיאות ברזיל סתם לעת עתה את הגולל על אחת ההזדמנויות הדיפלומטיות הגדולות שעמדו בפני ישראל באמריקה הלטינית. ניצחון של יריבו, הסנאטור פלאביו בולסונארו, היה עשוי להוביל לשינוי דרמטי ביחסים בין המדינות, להעברת שגרירות ברזיל לירושלים ואפילו להצטרפותה ליוזמה אזורית שנועדה להדק את הקשרים בין ישראל לממשלות ידידותיות ביבשת.

אלא שהבוחרים בברזיל הכריעו אחרת: לולה זכה ב-51.79% מהקולות, לעומת 48.21% לבולסונארו, וימשיך לכהונה רביעית כנשיא המדינה.עבור ישראל, מדובר בהחמצה לא מבוטלת. ברזיל היא הכלכלה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, המדינה המאוכלסת ביותר באזור ואחת השחקניות המשפיעות בזירה הבינלאומית.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

בתקופת כהונתו האחרונה של לולה הידרדרו היחסים עם ישראל באופן משמעותי, על רקע המלחמה בעזה והתבטאויותיו החריפות של הנשיא הברזילאי. ניצחון של בולסונארו היה עשוי להפוך את המגמה ולצרף למחנה המדינות הידידותיות לישראל את השחקנית החשובה ביותר ביבשת.

עם זאת, תוצאות הבחירות אינן מבטלות את התהליך הרחב יותר שמתרחש באמריקה הלטינית: מדינות נוספות משנות כיוון, מחדשות קשרים עם ישראל ומבקשות להרחיב את שיתוף הפעולה איתה. במובן הזה, ברזיל היא אומנם הזדמנות שהוחמצה, אבל לא בהכרח כזו שתכריע את עתיד היחסים בין ישראל לאזור כולו.

בשנים האחרונות, וביתר שאת במהלך 2026, נרשמת שורה של שינויים פוליטיים ודיפלומטיים שמחזירים את ישראל למרכז סדר היום של כמה ממדינות אמריקה הלטינית. חלקן אף פועלות באופן אקטיבי לתיקון הנזקים שנגרמו ליחסים בשנים האחרונות.

ברזיל נשארת בצד השני

מאז 7 באוקטובר 2023 ותחילת המלחמה ברצועת עזה, הפכה ברזיל של לולה לאחת המבקרות החריפות של ישראל. הממשלה הברזילאית החזירה את שגרירה מישראל, הנשיא לולה השמיע התבטאויות קשות נגד מדיניותה ואף השווה את פעולותיה בעזה לפשעי הנאצים. בינואר 2024 הודיעה ברזיל על תמיכתה במהלך של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, והמשבר הדיפלומטי בין המדינות הלך והעמיק.

מנגד, בולסונארו הציג קו שונה לחלוטין. במהלך קמפיין הבחירות שלו הבטיח להחזיר את היחסים עם ישראל למסלולם, למנות שגריר ברזילאי בישראל ולהעביר את השגרירות לירושלים בתוך חודשים ספורים מכניסתו לתפקיד. הוא גם הביע תמיכה בהצטרפות להסכמי יצחק, יוזמה שמקדם נשיא ארגנטינה חבייר מיליי במטרה ליצור מסגרת אזורית לשיתוף פעולה עם ישראל.

ההבטחות האלה קיבלו משמעות מיוחדת לנוכח גודלה והשפעתה של ברזיל. גם אביו של פלאביו, הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו, הביע תמיכה בהעברת השגרירות לירושלים, אך לא השלים את המהלך בזמן כהונתו, בין היתר בשל לחצים כלכליים ודיפלומטיים.

ניצחון של בנו היה עשוי להעניק לרעיון הזדמנות נוספת. אלא שעכשיו, בולסונארו הבן נמלט לארה"ב לאחר שסירב להפקיד את דרכונו במסגרת חקירה פלילית שמתנהלת נגדו, ואביו מרצה עונש מאסר של 27 שנים. כעת, עם ניצחונו של לולה, הסיכוי לשינוי כזה בטווח הקרוב נראה נמוך.

עם זאת, תוצאות הבחירות חשפו גם את עומק התמיכה במחנה הפוליטי של בולסונארו. כמעט מחצית מהבוחרים הברזילאים העדיפו אותו על פני לולה בסיבוב השני, לאחר שהוביל גם בסיבוב הראשון. הימין הברזילאי נותר כוח פוליטי משמעותי, והניצחון של לולה אינו מבטיח שהמדיניות הנוכחית כלפי ישראל תישאר ללא שינוי לאורך זמן. מעבר לכך, ההכרעה בברזיל אינה מייצגת בהכרח את המגמה שמתרחשת במדינות אחרות ביבשת.

קולומביה וצ'ילה משנות כיוון

אחד הביטויים הבולטים ביותר לשינוי ביחס של אמריקה הלטינית לישראל הוא ההתפתחויות בקולומביה ובצ'ילה - שלוש מדינות שבהן היחסים עם ישראל נפגעו באופן משמעותי בשנים האחרונות, וכעת נרשמת בהן תפנית מדינית.

בקולומביה, שהייתה בתקופת הנשיא גוסטבו פטרו אחת המבקרות החריפות של ישראל, נותקו היחסים הדיפלומטיים במאי 2024 על רקע המלחמה בעזה. אלא שחילופי השלטון במדינה הביאו לשינוי חד - הנשיא החדש, אבלרדו דה לה אספרייה, פעל לחידוש היחסים הדיפלומטיים ולהשבת שיתוף הפעולה בין המדינות.

באוקטובר 2026 נחנכה שגרירות קולומביה בירושלים, הוכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, והוחזר לתוקף הסכם הסחר החופשי בין המדינות, שבוטל בתקופת פטרו. קולומביה אף משכה את התערבותה בתיק התביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינ"ל בהאג. מדובר במהלכים המשמעותיים ביותר שעשתה מדינה באמריקה הלטינית לחיזוק קשריה עם ישראל בתקופה האחרונה.

גם בצ'ילה נרשמת תפנית - בתקופת הנשיא הקודם, גבריאל בוריץ', הידרדרו היחסים עם ישראל, בין היתר בעקבות ביקורת חריפה על המלחמה בעזה והחלטות דיפלומטיות שהובילו לצמצום שיתוף הפעולה. עם כניסתו של הנשיא החדש, חוסה אנטוניו קאסט, החלה מגמה של תיקון.

קאסט, המזוהה עם הימין השמרני, פעל לחידוש הקשרים ולמינוי שגריר צ'יליאני בישראל. המהלך מסמן שינוי כיוון במדינה שבה מתגוררת אחת הקהילות הפלסטיניות הגדולות ביותר מחוץ למזרח התיכון, ולכן היחסים עם ישראל נושאים גם משמעות פוליטית ורגשית פנימית מורכבת.

מגמת ההיפוך לא התחילה רק עם קולומביה וצ'ילה - גם בוליביה חידשה באופן רשמי את היחסים עם ישראל בדצמבר 2025, אחרי שניתקה את היחסים בפעם השנייה שבועות לאחר פרוץ המלחמה בעזה.

המקרים האלה ממחישים כי השינוי במעמדה של ישראל באמריקה הלטינית אינו תלוי רק בזהות הממשלה בברזיל. חילופי שלטון, שינויים בסדרי העדיפויות הלאומיים ורצון להרחיב את הקשרים עם מדינות המערב יוצרים הזדמנויות חדשות עבור ירושלים גם במדינות שבעבר אימצו קו ביקורתי במיוחד כלפיה.

המחנה הידידותי מתרחב

לצד השינויים בקולומביה, בצ'ילה ובבוליביה, ישראל נהנית ממערכת יחסים קרובה עם כמה ממשלות נוספות באזור. ארגנטינה של חבייר מיליי הפכה לאחת מבעלות הברית הבולטות של ישראל בעולם.

מיליי לא הסתפק בהצהרות תמיכה, אלא הפך את הקשר עם ירושלים לאחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ שלו. הוא הביע תמיכה פומבית בישראל, קיים קשרים הדוקים עם הנהגתה והוביל את היוזמה להקמת הסכמי יצחק. מיליי אף ביקר בישראל מספר פעמים והשתתף בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות האחרון.

גם פרגוואי בולטת במחנה הידידותי - המדינה החזירה את שגרירותה לירושלים בתקופת הנשיא סנטיאגו פניה, והפכה לאחת השותפות הקרובות של ישראל באזור. גואטמלה, שהייתה בין המדינות הראשונות שהעבירו את שגרירותן לירושלים, ממשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם ישראל. אליהן מצטרפות מדינות כמו אקוודור, אל סלבדור, פנמה, קוסטה ריקה והונדורס.

גם בוונצואלה, מדינה שהייתה במשך שנים אחת היריבות החריפות ביותר של ישראל באזור, נרשמו סימנים לשינוי. אחרי לכידתו של הנשיא לשעבר ניקולאס מדורו באוגוסט 2026 הודיעה המדינה על חידוש היחסים הקונסולריים עם ישראל, צעד שעשוי להוות פתח לשינוי הדרגתי ביחסים לאחר שנים של נתק ועוינות.

התמונה המתקבלת מורכבת: מצד אחד, מדינות גדולות ומשמעותיות כמו ברזיל ומקסיקו ממשיכות להחזיק בעמדות ביקורתיות כלפי ישראל; מצד שני, שורה של מדינות אחרות מתקרבות אליה, חלקן לאחר שנים של נתק. אמריקה הלטינית אינה הופכת לגוש פרו-ישראלי אחיד, אך היא גם רחוקה מלהיות הזירה הדיפלומטית העוינת שהייתה בעיני ירושלים בשנים קודמות.

הסכמי יצחק גם בלי ברזיל

אחת השאלות המרכזיות בעקבות תוצאות הבחירות בברזיל נוגעת לעתידם של הסכמי יצחק. היוזמה, שמוביל נשיא ארגנטינה מיליי, מבקשת ליצור מסגרת אזורית שתאפשר למדינות ידידותיות לישראל לשתף פעולה בתחומי הכלכלה, הביטחון, הטכנולוגיה והדיפלומטיה. הרעיון מזכיר את הסכמי אברהם, אך מותאם למציאות הפוליטית והכלכלית של אמריקה הלטינית.

הצטרפותה של ברזיל הייתה יכולה להעניק ליוזמה ממד אחר לגמרי. מדובר במדינה בעלת כלכלה גדולה, משאבים טבעיים נרחבים, השפעה אזורית וחברות בפורום BRICS, שבו חברות גם סין, רוסיה, הודו ומדינות מפתח נוספות. שותפות ברזילאית הייתה יכולה להפוך את הסכמי יצחק מיוזמה של כמה ממשלות בעלות אוריינטציה דומה למסגרת בעלת משקל כלכלי ודיפלומטי רחב בהרבה.

אלא שהיעדרה של ברזיל אינו מבטל את הפוטנציאל. ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה ומדינות נוספות יכולות לקדם שיתופי פעולה גם ללא הצטרפותה של המעצמה הלטינית. עבור מדינות המתמודדות עם פשיעה מאורגנת, הברחות סמים ואתגרים ביטחוניים, שיתוף פעולה עם ישראל עשוי להציע ערך מעשי ולא רק הצהרות מדיניות.

חשוב גם לזכור שהיחסים בין מדינות אינם מוכרעים רק על בסיס זהות אידיאולוגית. גם ממשלות בעלות עמדות שונות יכולות לקיים שיתוף פעולה כלכלי, מדעי וביטחוני כאשר האינטרסים שלהן נפגשים. לכן, אף שהממשלה הברזילאית צפויה להמשיך להחזיק בעמדות ביקורתיות כלפי ישראל, אין פירוש הדבר שכל ערוצי הקשר בין המדינות חסומים או שאי אפשר יהיה בעתיד לשקם את היחסים.

עבור ישראל, האתגר כעת הוא לנצל את המומנטום הזה ולהפוך את ההתקרבות המדינית לשיתופי פעולה ממשיים וארוכי טווח. במקום לבסס את יחסיה עם היבשת על בריתות התלויות בזהותם של מנהיגים מסוימים, עליה להעמיק קשרים כלכליים, מדעיים, טכנולוגיים וביטחוניים שיוכלו לשרוד גם חילופי שלטון.