נשק, יועצים וחוזים חשאיים: האימפריה הסודית של ישראל באפריקה | מיוחד לסופ"ש

בשעה שדיפלומטים ישראלים בשנות ה-50 וה-60 התגאו ב"מש"ב" (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי) ובסיוע חקלאי וטכני למדינות אפריקה הצעירות, מתחת לפני השטח התנהלה אופרציה אחרת לגמרי. ישראל, שביקשה לפרוץ את טבעת המצור הערבית, זיהתה ביבשת אפריקה הזדמנות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. בשיא "תור הזהב" של היחסים, קיימה ירושלים קשרים רשמיים עם 33 מדינות, אך הלב הפועם של היחסים הללו היה טמון במערכות קשר חשאיות, אספקת נשק ושיגור יועצים צבאיים שהפכו לדמויות מפתח בארמונות הנשיאות ובשדות הקרב האפריקאיים.

אחד המבצעים המשמעותיים ביותר באותן שנים היה הסיוע החשאי למורדים בדרום סודן. המטרה הישראלית הייתה ברורה: להחליש את השלטון בחרטום, שהיה בעל ברית קרוב של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, ולרתק את הצבא הסודני למלחמה פנימית שתמנע ממנו להשתתף בעימותים נגד ישראל. המורדים קיבלו נשק, ציוד והכשרה מקצועית מידי קצינים ישראלים, במה שהפך לאחד מעמודי התווך של האסטרטגיה האזורית. 

במקביל, באתיופיה הסמוכה, התהדק שיתוף הפעולה עם הקיסר היילה סלאסי. יועצים ישראלים פעלו שם בתיאום הדוק עם ארצות הברית, הכשירו כוחות משטרה וצבא להתמודדות עם לוחמת גרילה ופיתחו תשתית מודיעינית ענפה שנועדה להבטיח את חופש השיט הישראלי בים האדום.

הפעילות הישראלית לא הצטמצמה רק למזרח היבשת. בניגריה, כבר משנות ה-60, הצליחה ישראל לחדור לשוק הביטחוני ולבסס מעמד של ספקית נשק ומדריכה לכוחות המקומיים, במיוחד אל מול איומים אסלאמיסטים מתהווים. 

מסמכים שנחשפו בארכיונים אמריקאיים מגלים כי המימון לפעולות אלה עבר לעיתים דרך "מדינות שלישיות" כדי לשמור על פרופיל נמוך ולמנוע מבוכה דיפלומטית. ישראל הציעה לאפריקה את מה שהיה לה בשפע: ניסיון מבצעי מוכח ב"דיכוי התקוממויות" ובניית כוחות ביטחון מאפס.

לקריאה נוספת

"מרחרח הגרעין": הקלף הסודי של ארצות הברית במלחמה נגד איראן

דובי קוטב, לווייתנים והזוהר הצפוני: הקסם הפראי של גרינלנד

המורשת של אותן שנים סוערות אינה שייכת רק לספרי ההיסטוריה; היא מהווה את התשתית ליחסי ישראל-אפריקה בשנת 2026. המודל של "סיוע תמורת השפעה" השתנה, אך האינטרס הביטחוני נותר יציב. כיום, עסקאות נשק בהיקפי ענק ממשיכות לזרום למדינות כמו רואנדה, המצטיידת ברובי "גליל ACE" ובטילי "ספייק" מתקדמים, ולקונגו. 

במרחב הסאהל, מדינות כמו צ'אד ומאלי רואות בישראל שותפה אסטרטגית במאבק נגד שלוחות חיזבאללה וארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים, תוך שימוש במערכות מעקב וטכנולוגיה ישראלית פורצת דרך.

במבט לאחור, הפעילות החשאית באפריקה בשנות ה-60 וה-70 הייתה המעבדה שבה שוכללה היכולת הישראלית לשלב בין ביטחון לדיפלומטיה.  בעוד התמונות ההיסטוריות בשחור-לבן מציגות יועצים ישראלים לצד מנהיגים אפריקאים, המציאות המודרנית של לווינים ומערכות סייבר מוכיחה כי הציר הביטחוני שנבנה בחדרים חשאיים בטהראן (לפני המהפכה), אדיס אבבה וניירובי, נותר אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל בעולם המתפתח.