המהנדס לבש נוצות: כך הפכו לטאות, פרחים ולווייתנים למעצבי העתיד של האנושות | מיוחד לסופ"ש

תשכחו ממעבדות הסטארט-אפ המבריקות בעמק הסיליקון או במגדלי הזכוכית של תל אביב. המעבדה הכי משוכללת בעולם פועלת כבר 3.8 מיליארד שנים, אין לה תקציב שיווק, והחוקרים שלה הם לטאות, פרחים ולווייתנים. קוראים לתחום הזה "ביומימיקרי" (Bio-mimicry) - היכולת שלנו, בני האדם, להפסיק לנסות להמציא את הגלגל, ופשוט להעתיק את הפתרונות שהטבע כבר שכלל לרמת שלמות.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בעולם שבו אנחנו נאבקים במשבר אקלים, בזיהום ובבזבוז אנרגטי, מתברר שהתשובות לא נמצאות בשורות קוד מסובכות, אלא בחצר האחורית שלנו. הטבע הוא לא רק "יפה" - הוא המהנדס הכי יעיל בסביבה.

המהנדס שלבש נוצות

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על ביומימיקרי מתחיל ברעש מחריש אוזניים. בשנות ה-90, רכבת הקליע היפנית (השינקנסן) סבלה מבעיה קשה: בכל פעם שיצאה ממנהרה במהירות גבוהה, היא יצרה בום על-קולי שהרעיד חלונות בבתים סמוכים. הפתרון הגיע מצפייה בשלדג - ציפור קטנה שצוללת למים במהירות שיא כדי לדוג, בלי להתיז טיפה ובלי להרעיד את פני המים. המהנדסים עיצבו את חזית הרכבת מחדש בהשראת המקור של השלדג, והתוצאה הייתה מדהימה: הרכבת הפכה לשקטה יותר, מהירה יותר וחסכונית ב-15% בצריכת החשמל.

הלווייתן שמייצר חשמל

מי היה מאמין שהיונק העצום הזה, ששוקל עשרות טונות, ילמד אותנו איך לייצר אנרגיה ירוקה? הלווייתן הגדול (Humpback Whale) הוא שחיין זריז להפליא יחסית לגודלו. חוקרים גילו שהסוד טמון בבליטות משוננות על סנפיריו, שנקראות "טוברקלים". בזמן שהנדסה קלאסית אומרת שסנפיר או כנף צריכים להיות חלקים לגמרי, הטבע מוכיח אחרת: הבליטות האלו מקטינות את החיכוך עם המים ומאפשרות ללווייתן לבצע פניות חדות. כיום, מעצבים טורבינות רוח ומאווררים עם להבים "משוננים" בהשראת הלווייתן, מה שהופך אותם לשקטים יותר וליעילים בהרבה בניצול הרוח.

החיפושית ששותה את הערפל

באחד המקומות היבשים ביותר בעולם, מדבר נמיביה, חיה חיפושית קטנה בשם סטנוקרה (Stenocara gracilipes). במקום שבו כמעט אין גשם, היא שורדת בזכות גב ייחודי המכוסה בבליטות זעירות. הבליטות האלו "לוכדות" לחות מהערפל של הבוקר והופכות אותה לטיפות מים שזורמות ישר לפינה של החיפושית. המנגנון הגאוני הזה משמש כיום השראה לפיתוח יריעות וחומרים חכמים ש"שואבים" מים מהאוויר באזורי בצורת - פתרון מים זול, פסיבי ומושלם לאקלים הישראלי המשתנה.

הכל התחיל בטיול עם הכלב: סיפורו של הסקוטץ'

לפעמים, החדשנות הכי גדולה מסתתרת בתוך פרווה של כלב. בשנת 1941, המהנדס השוויצרי ג'ורג' דה מסטראל חזר מטיול בהרים ושם לב שזרעי צמח ה"לפה הקוצנית" (Burdock plant) נדבקו למכנסיו ולפרוות כלבו בעקשנות. הוא הסתכל במיקרוסקופ וגילה שהזרעים מצוידים במאות ווים זעירים שננעלים על סיבי הבד. דה מסטראל העתיק את המנגנון הזה ויצר את ה"וולקרו" (הסקוטץ') - צמדן המורכב משני משטחים: האחד עם ווים והשני עם לולאות. מה שהתחיל כמטרד בטיול בטבע, הפך לאחת ההמצאות השימושיות בעולם, מהנעליים של הילדים ועד לחליפות של אסטרונאוטים בנאס"א.

לגור בתוך קן טרמיטים

בזמן שאנחנו מפעילים מזגנים בשיא העוצמה, הטרמיטים באפריקה כבר מזמן פיצחו את השיטה. למרות החום הלוהט בחוץ, בתוך קן הטרמיטים הטמפרטורה נשארת קבועה. איך? בזכות מערכת אוורור טבעית של ארובות ופתחים שמנצלת את זרימת האוויר. העיקרון הזה שימש השראה לבניית מרכז הקניות "איסטגייט" בזימבבואה - בניין שמקרר את עצמו כמעט ללא מזגנים וחוסך הון באנרגיה.

דבקים ללא דבק וקירות ללא סבון

מכירים את השממית? הלטאה הקטנה שמטיילת על התקרה כאילו חוקי הכבידה הם המלצה בלבד? הסוד שלה הוא לא חומר דביק, אלא מיליוני שערות מיקרוסקופיות שיוצרות חיבור פיזיקלי חזק למשטח. היום מפתחים בהשראתה "דבקי שממית" חזקים במיוחד שניתנים להסרה בלי להשאיר סימן. דוגמה נוספת היא של פרח הלוטוס שמלמד אותנו איך לייצר קירות וצבעים ש"מתנקים לבד" בגשם, בזכות מבנה עלים שפשוט לא מאפשר ללכלוך להיצמד אליו.

השורה התחתונה: הטבע הוא הקוד הפתוח הכי טוב שלנו

אם האנושות תאמץ באמת את מה שהטבע כבר יודע לעשות, היא לא רק תייצר טכנולוגיה מתקדמת יותר. היא גם תייצר עולם חכם, חסכוני ושקט יותר - כזה שמפסיק להילחם בטבע, ומתחיל סוף סוף ללמוד ממנו.