ארה"ב וקובה: הסכסוך שכמעט החריב את העולם - מאיים להתלקח שוב | מיוחד לסופ"ש

משרד המשפטים האמריקני פרסם השבוע כתב אישום נגד נשיא קובה לשעבר, ראול קסטרו, בגין קשירת קשר להרג אזרחים אמריקנים, הרס כלי טיס ורצח, זאת בעקבות הפלת שני מטוסים שגרמו למותם של שלושה אזרחי ארצות הברית ב-1996. 

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

כמה ימים לפני כן, שר החוץ של קובה, ברונו רודריגז, האשים את ארצות הברית בדיווח פייק ניוז, לאחר שפורסם באתר אקסיוס שקובה רכשה כ-300 רחפנים צבאיים המסוגלים להגיע עד חופי פלורידה. בקובה רואים את הדיווחים הללו כאמתלה להתערבות צבאית של ארצות הברית במדינת האיים בים הקריבי - דבר שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ דיבר עליו רבות בחודשים האחרונים.

החששות בקובה מפני פלישה צבאית אמריקנית התגברו במיוחד לאחר לכידת נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, ואשתו סיליה פלורס בחודש ינואר האחרון. אחרי שהביאו את מדורו ואשתו בפני בית המשפט הפדרלי בארצות הברית, הנשיא טראמפ סימן את קובה כמדינה "הבאה בתור", ואף אמר כי יהיה לו לכבוד "לקחת את קובה".

המשבר הנוכחי בין קובה וארצות הברית הוא האחרון בתוך היסטוריה בת למעלה ממאה שנים ורצופה בתהפוכות. מאז שקובה זכתה בעצמאות, ארצות הברית ראתה בה נכס אסטרטגי שיש לשמור עליו על מנת להבטיח את הביטחון של ארצות הברית - בשל הקירבה הגיאוגרפית בין שתי המדינות. עם זאת, מדינת האי עברה הפיכות רבות שהשפיעו על מידת ההתערבות האמריקנית בה, ואף הביאה למצב שבגללו כמעט פרצה מלחמה גרעינית. אז איך שתי המדינות הגיעו לנקודה שבה ארצות הברית שוב מאיימת לפלוש לקובה?

קובה שואפת לעצמאות - ארצות הברית שואפת לשליטה

עד שנת 1898, קובה הייתה חלק מהאימפריה הספרדית, ששלטה ברוב מדינות אמריקה הלטינית באותה התקופה. בתור מושבה של ספרד, האינטרס העיקרי בקובה היה סוכר, וכמו בהרבה ממושבות אירופיות באמריקה לטינית, בקובה של ספרד הונהגה מדיניות של עבדות. התושבים שהועסקו במטעים החלו להתקומם נגד השלטון הספרדי בדרישה לחירות ועצמאות מהמדינה. בשנת 1868 קובה הכריזה על עצמאות באופן חד-צדדי, ובאי החלה תקופה של 30 שנות מרד בין המקומיים לבין השלטון הקולוניאליסטי הספרדי.

דעת הקהל בארצות הברית על ספרד, שעדיין הושפעה רבות מהאיסור על העבדות במדינה בסוף מלחמת האזרחים האמריקנית, עוצבה רבות מכותרות העיתונים במדינה שהגיעו מקובה, אודות האכזריות של השלטון הספרדי נגד המורדים הקובנים. בפברואר 1898, פיצוץ של ספינה אמריקנית שעגנה בנמל הוואנה הוביל להכרזת מלחמה מצד ארצות הברית על ספרד, זאת על אף שלא הוכח במפורש שספרד עומדת מאחורי פיצוץ הספינה. מלחמת ספרד-ארצות הברית הסתיימה לבסוף בכניעה ספרדית, שראתה את האימפריה שלה שוקעת עוד יותר - ספרד נאלצה לוותר לא רק על קובה, אלא גם על פורטו ריקו, הפיליפינים והאי גואם לטובת שליטה אמריקנית. 

קובה בסופו של דבר קיבלה עצמאות מלאה מארצות הברית בשנת 1902, אך השפעה אמריקנית במדינה עדיין הייתה ניכרת. ארצות הברית שמרה לעצמה את הבעלות על מפרץ גואנטנמו ואת הזכות להתערב בעניינים פנימיים בקובה, זאת בעיקר בשל המשאב שהספרדים חשקו בו, ובאותה העת גם האמריקנים - הסוכר. עד המהפכה הקומוניסטית בשנות ה-50 של המאה ה-20, ארצות הברית התערבה פעמיים בקובה, עד שבשנות ה-30 כונן בקובה משטר דמוקרטי שהיה ידידותי יותר כלפי ארצות הברית. כל זה השתנה, כאמור, בשנות ה-50 - ותחילתה של המלחמה הקרה בין גוש המערב בהובלת ארצות הברית, לגוש הקומוניסטי בהובלת ברית המועצות.

ההיפוך ביחסים: המהפכה הקומוניסטית בקובה ועלייתו של קסטרו

בשנת 1952 קובה עברה הפיכה שלטונית על ידי הנשיא לשעבר והמנהיג הצבאי פולחנסיו בטיסטה, שתפס את השלטון בכוח והשעה את החוקה, מה שלאחר מכן הוביל לשלטון מדכא מצידו. המשטר הרודני של בטיסטה הוביל להתקוממות בתוך קובה, שהונהגה על ידי פידל קסטרו הקומוניסטי והכריזמטי. בארצות הברית גבר החשש שקובה תיפול לסביבת ההשפעה של ברית המועצות, יריבתה הגדולה ביותר אז, ולכן האמריקנים תמכו בזמן ההפיכה בשלטונו המדכא של בטיסטה. הקובנים, לעומת זאת, ראו בארצות הברית כמדינה אימפריאליסטית המונעת מהם להשיג את שאיפותיהם לעצמאות. 

בשנת 1959, בתום הפיכה עקובה מדם, פידל קסטרו תפס את השלטון בקובה, והנחיל במדינה משטר קומוניסטי, תוך יצירת ידידות קרובה עם ברית המועצות - למגינת ליבם של האמריקנים. בניסיון להפיל את קסטרו, ארצות הברית החלה באמברגו על קובה, והטילה עליה סנקציות שחנקו את המדינה מבחינה כלכלית. האמריקנים אף ניסו להתנקש בפידל קסטרו מספר פעמים במטרה להפוך את השלטון במדינה, אך ללא הצלחה. 

הידוע ביותר מבין ניסיונות ההפיכה הכושלים היה הפלישה למפרץ החזירים - בשנת 1961, ארצות הברית שלחה אלפי גולים קובנים שאומנו במיוחד על ידי ה-CIA, במטרה להתחיל מרד פנימי במדינה. עם זאת, המעורבות האמריקנית נחשפה במהירה, והפולשים נאלצו להיכנע תוך מספר ימים. לא רק שהפלישה לאי החזירים לא הצליחה להשיג את מטרתה, אלא השיגה את המטרה ההפוכה - התמיכה בקסטרו בקובה גברה, ואף הובילה למעורבות גדולה יותר של ברית המועצות במדינה בעקבות פנייה של קסטרו לעזרה. הדבר הוביל למתחים גוברים בין שתי מעצמות העל של התקופה.

העולם עוצר את נשימתו: משבר הטילים הקובני

באוקטובר 1962, העולם היה על סף פריצת מלחמת עולם שלישית, בעקבות המתחים הגואים בין ארצות הברית לברית המועצות. אחרי שקסטרו פנה לברית המועצות מתוך פחד מפלישה אמריקנית נוספת, הסובייטים נענו למנהיג הקומוניסטי והציבו טילים גרעיניים בקובה. ארצות הברית, הממוקמת במרחק של פחות מ-150 קילומטרים מקובה, ראתה את המהלך הסובייטי כאיום, והחלה לתכנן תגובות אפשריות נגד קובה וברית המועצות, בין היתר לתקוף את סוללות הטילים שהוצבו בה, ואף נשקלה פלישה קרקעית נוספת לאי.

חוסר האמון בין שני הצדדים הוביל ארצות הברית וברית המועצות לשקול היטב את צעדיהן, בשל החשש שכל מהלך יוביל למיס-קלקולציה בצד השני, מה שיגרום לפריצת מלחמה כוללת בין שתי מעצמות העל. בזמן הזה, העולם עמד מלכת בזמן ששתי המדינות המובילות נכנסות עמוק יותר לתוך הבוץ, והחלו דיבורים על מלחמה גרעינית אפשרית, שאף תביא לקץ האנושות. 

בניסיון להימנע ממלחמה כוללת, ארצות הברית תחת הנשיא ג'ון פ. קנדי בחרה לפתוח במצור ימי על קובה, במטרה למנוע ממשלוחי טילים סובייטיים נוספים להגיע לקובה. במקביל, התקיימו מגעים דיפלומטיים בין ארצות הברית וברית המועצות על מנת להביא את המשבר לסיומו. לבסוף, ברית המועצות הסכימה להוציא את הטילים שלה מקובה, ארצות הברית בתמורה הבטיחה להוציא את הטילים הגרעיניים שלה מטורקיה, והעולם כולו נשם לרווחה. בנוסף, ארצות הברית הבטיחה שלא לפלוש קרקעית לקובה.

הרמת האמברגו וההתחממות ביחסים תחת ממשל אובמה

בשנות ה-80, פידל קסטרו ריכך מעט את המדיניות בקובה, ואיפשר באופן חלקי לאזרחים לצאת מהמדינה. רבים ראו זאת כהזדמנות לברוח מהמשטר הקומוניסטי המדכא של קסטרו, ומאות אלפי פליטים קובנים היגרו לארצות הברית. הפליטים הקובנים הציפו מחדש את הסנטימנט האנטי-קומוניסטי בארצות הברית, בעיקר נגד קסטרו. עם זאת, בשנות ה-90 חלה תפנית - כשברית המועצות התפרקה, וקסטרו איבד את התומכת המשמעותית ביותר שלו. נשיא ארצות הברית באותה התקופה, ביל קלינטון, שאף לכונן מחדש בשל כך את היחסים עם קובה, אך הלובי הקובני-אמריקני שעדיין נשא בתוכו רגשות פוליטיים עזים נגד משטר קסטרו, גרם לקלינטון לגנוז את התוכניות.

אחרי פטירתו של פידל קסטרו ועלייתו לשלטון של אחיו ראול בשנת 2008, מהגרים קובנים עדיין המשיכו להגיע לארצות הברית, אך מטרתם הייתה שונה - הם לא נמלטו מרדיפה פוליטית, אלא חיפשו עתיד כלכלי טוב יותר. המנהיג החדש של קובה גם נתפס בעיני האמריקנים כבעל גישה יותר פרגמטית מאשר אחיו, והוא נחשב ליותר פתוח. בשל כך, ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה החלה בחשאי לקיים מגעים עם קובה, עד שאלו הפכו גלויים ב-2014. שנה לאחר מכן, אובמה ערך ביקור היסטורי בקובה - הראשון של נשיא אמריקני מאז שנת 1928.

ארצות הברית וקובה כוננו מחדש יחסים באופן רשמי בשנת 2015. שתי המדינות פתחו מחדש את השגרירויות, הן החלו בקיום קשרי מסחר מוגבלים, והסירו חלק ממגבלות הכניסה לשטחן עבור אזרחי המדינה השנייה. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות עדיין נותרו מוגבלים באופיים, והם טרם חזרו להיות מוגדרים כידידותיים.

המשבר שוב מתקלח: טראמפ מאיים בפלישה לקובה

הכלכלה הקובנית ספגה מכה קשה לאחר המבצע האמריקני למעצר נשיא ונצואלה מדורו. ארצות הברית החלה להפעיל לחץ על יצואני נפט מוונצואלה - ספקית הנפט הגדולה ביותר ביבשת אמריקה, ושל קובה בפרט. הדבר הביא את קובה לשוב ולקיים מגעים עם הממשל בוושינגטון, אך שתי המדינות עדיין לא הגיעו למצב שהן סומכות אחת על השנייה. לצד המבצע הצבאי בוונצואלה, המתקפה האמריקנית על איראן הגבירה גם היא את חוסר האמון של קובה בארצות הברית.

אחרי האיום של טראמפ להתערב נגד המשטר בקובה כפי שקרה בוונצואלה ואיראן, הממשל הקובני ממשיך לחשב את צעדיו בזהירות. אחרי פרסום הידיעה באקסיוס אודות רכישת רחפני תקיפה, בקובה מיהרו להצהיר כי הדיווח הינו שקרי, וכי הוואנה אינה מעוניינת בפתיחת מלחמה נגד ארצות הברית. שר החוץ הקובני הוסיף, עם זאת, כי המדינה מתכוננת לפעול להגנה עצמית נגד "תוקפנות חיצונית". פרסום כתב האישום נגד הנשיא לשעבר מוסיף גם הוא עוד שמן למדורה, שכבר מאיימת לחרוג למימדים בלתי-נשלטים.

במידה וטראמפ אכן יממש את איומיו לפלוש לקובה, זו תהיה אחת מיני רבות לאורך ההיסטוריה המשותפת בין השתיים, בה ארצות הברית שואפת להגביר את ההשפעה שלה על מדינת האיים בים הקריבי.