בין שנאה ממומנת וטרור לאנטישמיות: מי מניעים את מכונת הרעל נגד ישראל? | מיוחד לסופ"ש

בכל פעם שישראל נאלצת להגן על עצמה, בירות העולם המרכזיות מתמלאות בבת אחת במחאות ענק. זה קורה בכיכרות של לונדון, באוניברסיטאות העילית בארצות הברית, בדרום אמריקה וכמובן גם ברשתות החברתיות. לרגע זה נראה כמו נחשול של צעירים שפשוט אכפת להם, אבל כשמסתכלים על הלוגיסטיקה, על התיאום ועל זרימת הכספים, מגלים שלא מדובר בצירוף מקרים. זוהי מערכת משומנת, שבה הזעם מתודלק על ידי מנגנון כלכלי משומן היטב. שנאה שרק מחפשת תירוץ לצאת נגד ישראל - ומישהו דאג לבנות לו את התשתית לכך.

המחאות הללו הרי דורשות תשתיות: אוהלים אחידים, ייעוץ משפטי לעצורים, והסברה דיגיטלית ברמה הוליוודית. ארגונים כמו SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין) ו-AMP (מוסלמים אמריקנים למען פלסטין), שקראו לסיוע "לא רק רטורי לחמאס", הם לא רק תנועות חברתיות שיוזמות הפגנות וחרם נגד ישראל - הם בעצם סידור עבודה - כשהעבודה היא: השנאה לישראל. הם מספקים "ערכות מחאה" מוכנות מראש ומפעילים רשת של מנהיגים שחלקם עברו הכשרות מקצועיות. כאן, האקטיביזם הופך למקצוע, והאידיאולוגיה מנוהלת כמו קמפיין שיווקי לכל דבר. "מהים עד הנהר"? לרוב המפגינים אין בכלל מושג איזה נהר ואיזה ים.

אחת השאלות המרכזיות היא איך כסף שמגיע למטרות רדיקליות נשאר חוקי. חלק מאותם ארגונים אינם רשומים כעמותות - ולכן אינם יכולים לגייס כספים, ולכן יש את המתווכות. גופים כמו WESPAC או Tides Foundation פועלים כ"מכבסת הכספים": תורם גדול יכול לתת כסף לגוף לגיטימי ומוכר, והגוף הזה מעביר את המענקים לארגוני שטח קיצוניים שאינם רשומים כעמותות. כך, הכסף הופך לבלתי ניתן לניטור, והתורמים המרכזיים נשארים נקיים מאחורי דלתות סגורות.

כאן טמונה האירוניה הגדולה: חלק מהכסף שמניע את המחאות האנטי-ישראליות מגיע מהלב של הממסד הליברלי המערבי. קרנות פילנתרופיות מוכרות, כמו Open Society וקרן רוקפלר, הזרימו לאורך השנים מיליוני דולרים לארגונים שמציגים עצמם כ"פעילי זכויות אדם", אך בפועל מממנים את קמפיין ה-BDS והדה-לגיטימציה. הכסף הזה, שנועד לקידום ערכים דמוקרטיים לכאורה, משמש לעיתים קרובות למימון גופים שחוגגים את אירועי 7 באוקטובר או קוראים לחיסול מדינת היהודים.

ועכשיו לחלק האפל ביותר בפאזל. דוחות מודיעין ופסקי דין בארצות הברית ובאירופה חושפים קשרים ישירים בין ארגוני מחאה מערביים לבין ארגוני טרור כמו חמאס והחזית העממית. ארגון Samidoun, למשל, הוכרז כישות טרור בלא מעט מדינות לאחר שהתברר שהוא משמש כזרוע גיוס כספים לחזית העממית. במקרים אחרים, פעילים מרכזיים בארגונים בארצות הברית הם בוגרי גופים שנסגרו בעבר בשל מימון טרור. ארגון WOL, within our lifetime, לדוגמא, מוגדר כ"זרוע הגלויה של האחים המוסלמים באמריקה". פעילים של הארגון תקפו יהודים, והכריזו ב7 באוקטובר כי "עלינו להגן זכות ההתנגדות הפלסטינית על כל צורותיה". מדובר ב"טרור החליפות": לחימה שלא נעשית עם נשק, אלא עם כסף, תודעה והמון המון פייק.

השורה התחתונה ברורה: מה שנראה כמו מאבק צעיר ואידיאליסטי הוא קצה קרחון של מערכת אינטרסים ענפה. כסף גדול, מתווכים מתוחכמים וארגוני טרור חברו יחד כדי להפוך את האנטישמיות לכלי פוליטי לגיטימי במערב. כשמבינים מי משלם את החשבון, מבינים שזו לא רק מחאה על פלסטין, זו מלחמה נגד ערכי המערב עצמם.