לא באבן גבירול ולא בשוק הפשפשים: הפיצות שמסתתרות במקומות שלא הייתם מחפשים

יש מוסכמה שקטה שאומרת שכדי למצוא בצק שתוסס במשך 72 שעות, שוליים תפוחים ומנומרים וחומרי גלם שלא מתפשרים עליהם, צריך לחפש חניה באבן גבירול או להצטופף בסמטה בשוק הפשפשים. אלא שהמציאות מחכה דווקא במקום אחר לגמרי.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של i24NEWS <<<

בסוף שבילי עפר, בין עצי זית, רפתות ויישובים כפריים, פועלים בשנים האחרונות טאבונים שמוציאים תחת ידם כמה מהפיצות המסקרנות והלא שגרתיות בישראל. בלי שלטי ניאון ובלי לוקיישנים תל אביביים נוצצים – אלא עם מחמצת שמטופחת במקום, רוטב עגבניות, גבינות איכותיות, עשבי תיבול טריים וטאבון בוער.

אוריה קשת יצא עבור "מגזין השבת" למסע בעקבות הפיצות המסתוריות - הפיצריות שמצליחות לגרום לאנשים להיכנס לרכב ולנסוע רחוק בשביל משולש אחד.

באחת התחנות, פיציולו שעובד מול טאבון לבנים ומאגרי עצי הסקה, וסיכם את כל התורה במשפט אחד: "פה בשתי דקות - בן אדם מאושר". הפיצה נכנסת לטאבון כשהיא מורכבת מבצק מחמצת, רוטב עגבניות תמר, גבינה ועלי בזיליקום טריים - ויוצאת כעבור דקות עם שוליים מנומרים וקרום פריך. "זה מחמצת שאני מגדל", מסביר האופה במהלך ההכנה, כשהדגש שוב ושוב חוזר לחומרי הגלם ולתהליך.

המסע ממשיך לעמק יזרעאל, שם גם השם של אחת הפיצות נולד מהמקום עצמו. "קראנו לה 'יזרעאלית', כי אנחנו בעמק יזרעאל המהמם", מסביר אחד האופים. במקום לא מסתפקים רק בפיצה קלאסית: בצקים נפתחים ביד, תוספות מורכבות במקום וקרמים מזולפים מעל לפני ההגשה.

המטרה, לדבריו, גדולה יותר מעוד מגש שיוצא מהטאבון: "לעשות איזה משהו שיכול לגרום לאזור הזה קצת להרגיש שיש בו חיים".

במקום אחר במסע, האופה מסכם את הדרך שעבר העסק שלו במילים: "לא דמיינתי בחלומות הכי רטובים שלי שזה יגיע לאן שזה הגיע".