"אנחנו כבר בחצי הדרך": השליחה לשעבר של טראמפ לענייני לבנון על השיחות - וטבעת המגן דוד

מורגן אורטגוס, שכיהנה כיועצת בכירה בממשל טראמפ לענייני לבנון, ממשיכה לפעול לקידום נורמליזציה בין ישראל ללבנון גם לאחר שסיימה את תפקידה הרשמי בממשל. בריאיון מיוחד לכתבנו לענייני דיפלומטיה עמיחי שטיין, ששודר הערב (חמישי) ב"מהדורה המרכזית" עם מיכל רבינוביץ', אורטגוס מספרת על המאמצים שקידמה במהלך כהונתה, על השיחות הישירות בין ישראלים ללבנונים, ועל מה שלדבריה - עשוי להיות הבסיס לתהליך רחב יותר בין שתי המדינות.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

"מה שכל כך מיוחד בשיחות האלה, הוא שהן לא נולדו בישראל, ואפילו לא באמריקה", סיפרה, "הן נולדו בלבנון - על ידי הלבנונים עצמם". היא הוסיפה: "חברי הלבנונים התלהבו מהאפשרות של שלום ושל נורמליזציה, בעיקר משום שה'שד' הוצא מהמשחק בצורה דרמטית על ידי הישראלים".

אורטגוס מתייחסת בכך לחיסולו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, ש"יצר הזדמנות חדשה ביחסים בין ישראל ללבנון". לדבריה, לאחר מלחמת לבנון השנייה נוצר פער עמוק בין שני העמים. "מדהים אותי עד כמה ישראלים ולבנונים לא מבינים זה את זה", אמרה, "הם חיים במרחק של אבן אחד מהשני, ובכל זאת הם באמת לא מבינים זה את זה במובנים רבים".

בהמשך דבריה, סיפרה כי לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות בנובמבר 2024, היא התבקשה לקחת על עצמה את תיק לבנון. "סטיב ויטקוף אמר לי: יש כל כך הרבה מלחמות ברחבי העולם, אני אצטרך שתיקחי על עצמך את תיק לבנון", סיפרה.

היא הוסיפה: "הסכם הפסקת האש קבע כי ישראל וחיזבאללה צריכות לסגת לחלוטין מדרום לבנון עד לסוף חודש ינואר - והיה חשש שההסכם יתפרק כבר בימיה הראשונים של כהונת טראמפ. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה - אין שום סיכוי שאני יכולה לאפשר לזה להתפרק בסוף השבוע הראשון של נשיאות טראמפ. אנחנו חייבים להגיע להסכם. בסופו של דבר הצלחנו להשיג הארכה".

אורטגוס אמרה כי כבר בשלב מוקדם הבינה כי לאחר חיסול נסראללה נוצרה "הזדמנות היסטורית" לנסות לקרב בין ישראל ללבנון - מדינות שלא ניהלו קשרים ישירים משמעותיים מאז שנות ה-80. היועצת לשעבר הדגישה כי מבחינתה, "המערכה מול חיזבאללה ופירוק הארגון מנשקו הן עדיין יעד מרכזי - אך במקביל יש צורך לפנות ישירות לציבור הלבנוני".

"השאלה של מיליארד הדולר היא איך גורמים לשיעים להבין שהחיים שלהם יהיו טובים משמעותית, וששותפות עם השכן שלהם - שלום רגיל עם השכן שלהם ועם ישראל - עדיפה על פני המשך של עשורים שבהם הם כפופים לאיראן", אמרה.

"כל מה שקורה באיראן משפיע ישירות על לבנון", אמרה, "אנחנו יודעים, כמובן, על התמיכה, הכסף, הנשק והציוד. חיזבאללה למעשה לא יכול להתקיים ללא הרפובליקה האסלאמית". אורטגוס הוסיפה: "העם הלבנוני, באופן כללי, מרד בכך. נמאס לו ממוות והרס".

אחד המהלכים המרכזיים שקידמה אורטגוס היה קיום מפגשים ישירים בין נציגים ישראלים ולבנונים שהתקיימו מדי שבועיים. היא סיפרה כי בתחילה נדרשו מאמצים רבים כדי להביא את הצדדים לשבת באותו חדר.

"הרגשתי לפעמים כמו מורה מעצבנת שמכריחה את כולם להגיע לכיתה", שיתפה, "אמרתי לשני הצדדים: לא אכפת לי אם אצטרך להרוג את עצמי כדי לעשות את זה, אני אעלה על מטוס ואהיה כאן כל שבועיים, וכולנו נשב כאן".

היא הוסיפה: "לא עשינו שלום, אבל אני חושבת שהצלחנו להניע משהו. הסרנו את הסטיגמה שלפיה ישראלים ולבנונים לא יכולים לשבת באותו חדר ולדבר ישירות זה עם זה". בהמשך סיפרה על שיחה שניהלה עם אחד הקצינים הישראלים שנכח בשיחות. הוא אמר לי בשלב מסוים - 'אני גר כאן, 15 דקות מלבנון, הילדים שלי שם והמשפחה שלי שם'".

אורטגוס גם מתחה ביקורת על האופן שבו ישראל התייחסה ללבנון לאורך השנים, וטענה כי ירושלים התמקדה בעיקר באיומים הביטחוניים המיידיים. "לפני שהתחלנו את השיחות האזרחיות, הגישה הישראלית ללבנון הייתה מאוד טקטית", אמרה, "איפה חיזבאללה מעביר נשק? איפה הם? מה קבור מתחת לבית? האם יש שם מנהרה? מה צבא לבנון עושה?".

לדבריה, ישראל הייתה צריכה לנצל מוקדם יותר את האפשרות שנוצרה עם בחירתו של הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון. "הייתה כאן הזדמנות אמיתית עם לבנון והלוואי שהם היו מאמצים את הנשיא עאון מוקדם יותר", הדגישה, "אם מקשיבים לנאום של הנשיא עאון מיד לאחר השבעתו, היה ברור שהוא פתוח מאוד ליצירת היסטוריה בין ישראל ללבנון ולמסלול לעבר שלום".

היא הוסיפה כי במהלך כהונתה, ניסתה לשכנע את ממשלת ישראל "שלא להתמקד רק בחיזבאללה אלא גם בחברה הלבנונית - ניסיתי למשוך את תשומת הלב של ממשלת ישראל, כמעט כמו מעודדת עם פונפונים, ואמרתי להם - תקשיבו, יש לכם כאן הזדמנות אמיתית עם לבנון'", סיפרה.

במקביל, היא הצביעה על סימנים לכך שהציבור בשתי המדינות מגלה עניין גובר באפשרות של קשר ישיר. "אתה רואה את זה בתקשורת הלבנונית הרגילה, אבל גם באופן אורגני ברשתות החברתיות", הדגישה, "אתה רואה אנשים מדברים על לשתות בירה בתל אביב, ועל ישראלים שרוצים להגיע למועדונים המפורסמים של ביירות".

במהלך הראיון התייחסה אורטגוס גם לזהותה היהודית. היא סיפרה כי מאז 7 באוקטובר היא מקפידה לענוד מדי יום סמל יהודי - טבעת, שרשרת או צמיד. גם במהלך ביקוריה בלבנון, ובפגישה עם הנשיא הלבנוני עאון, היא המשיכה לענוד טבעת עם מגן דוד - מה שעורר לא מעט סערה.

"זו הצהרה על האמונה שלי - ולא הצהרה פוליטית", אמרה, "זו הצהרה שאני אישה יהודייה עם בת יהודייה, שאני מגוננת עליה מאוד". לדבריה, מאז 7 באוקטובר החליטה לעשות הכול כדי שבתה "לעולם לא תפחד, לא תתבייש ולא תהיה מודאגת מכך שהיא יהודייה". היא הוסיפה: "אני עונדת בכל מקום את הסמלים של האמונה שלי - זו פרשנות על מדינת ישראל, אלא אמירה שאני יהודייה גאה. אני אחיה כיהודייה גאה ואמות כיהודייה גאה".

לקראת סוף הראיון סיפרה אורטגוס גם על שיחתה האחרונה עם הסנאטור לינדזי גרהאם, אדם שהאמין באפשרות לשלום באזור. כאמור, השניים שוחחו כשעה-שעתיים לפני מותו, ועסקו בין היתר באפשרויות לשלום בין ישראל, סעודיה ולבנון.

"השיחה האחרונה שלנו הייתה על האפשרויות לשלום בין ישראל לסעודיה ולבנון", סיפרה. לדבריה, באותם הרגעים, גרהאם היה אופטימי ביחס לאפשרות להתקדמות באזור. "הוא מת, הייתי אומרת, כשהייתה בו תקווה", אמרה, "הוא לא היה פסימי. הוא האמין שזה הולך לקרות".

אורטגוס ממשיכה כיום, יחד עם בן זוגה הלבנוני אנטון סחאנאווי, לפעול לחיזוק הקשרים בין ישראלים ללבנונים. לדבריה, הדרך לשלום עדיין ארוכה, אך עצם קיומן של שיחות ישירות בין הצדדים כבר שינה את המציאות.