השמחה היקרה: כך חתונה חרדית הופכת למלכודת כלכלית

פאות בעשרות אלפי שקלים, שטריימל שמחירו שווה ערך למאות מנות באולם, ודמי שדכנות שמתחילים כבר בשלב הווארט - תיעוד חדש מציג הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הכלכלה החרדית סביב חתונות, וממחיש כיצד אירוע שמוגדר כשמחה הופך לאחד האתגרים הכלכליים הגדולים בחיי משפחה חרדית.

בישראל מתקיימות מדי שנה כ-10,000 חתונות במגזר החרדי, מספר שהופך את עולם החתונות למערכת כלכלית שלמה: אולמות, תזמורות, חנויות פאות, שטריימלים, צלמים, מעצבים ונותני שירותים - כולם חיים סביב האירוע הזה. אלא שלצד הכלכלה הענפה, עומדות משפחות שמרוויחות בממוצע בין 14 ל-20 אלף שקלים בחודש, ולעיתים נדרשות בתוך זמן קצר לגייס סכומים של 150 ועד 240 אלף שקלים לחתונה אחת בלבד.

ההוצאות מתחילות הרבה לפני יום האירוע. כבר בשלב השידוך משולמים דמי שדכנות של אלפי ולעיתים עשרות אלפי שקלים, במיוחד במגזרים מסוימים. לאחר מכן מגיעות המתנות ההדדיות בין המשפחות, ולעיתים גם רכישות שונות כמו פאה לכלה, שעלותה יכולה להגיע ל-17 אלף שקל ויותר, ושטריימל לחתן, שמחירו עלול להשתוות לעלות של עשרות סעודות באולם.

אולמות האירועים עצמם נמצאים בתפוסה כמעט מלאה, לעיתים שנה ואף יותר מראש. המחירים, שנחשבים נמוכים יחסית לשוק הכללי, עדיין גבוהים מאוד ביחס להכנסות: מאות שקלים למנה, עשרות אלפי שקלים להשכרת אולם, ועלויות נוספות לעיצוב, מוזיקה, צילום וכיסא כלה. גם ניסיונות לצמצם - כמו "בר משמחים" במקום ישיבה מלאה - אינם מבטלים את הנטל הכלכלי המצטבר.

בארגון "תבונה", המלווה משפחות חרדיות בהתנהלות פיננסית, מסבירים כי חתונה אינה הוצאה נקודתית אלא מהלך כלכלי ארוך טווח, במיוחד במשפחות שמחתנות מספר רב של ילדים. לדבריהם, ללא תכנון מוקדם וחיסכון ייעודי, משפחות רבות נאלצות להסתמך על גמ"חים, הלוואות, עזרה מקרובי משפחה ולעיתים גם משכנתאות - מה שיוצר עומס כלכלי שמלווה אותן שנים קדימה.

למרות המחירים, הלחץ החברתי כמעט ואינו מאפשר אלטרנטיבה. במגזר החרדי אין תפיסה של "נתחתן ברבנות ונעשה מסיבה כשיהיה זמן". החתונה עצמה נתפסת כמאסט חברתי, עם רף שמטפס כל הזמן. הכלה מצווה לכסות את שערה - אך גם "להיות הכי יפה שיש", והחתן נדרש לעמוד בסטנדרטים המקובלים בקהילה. בתוך המציאות הזו, הרצון לשמח את הילדים מתנגש שוב ושוב עם היכולת הכלכלית.

התוצאה היא פרדוקס חרדי מוכר: אירוע של שמחה עצומה, ריקודים ללא הפסקה ואולמות מלאים - שמסתיים לא פעם בכספת כמעט ריקה, ועם חוב שממשיך לרחף הרבה אחרי שהאורות כבים.