טרלול רגולטורי: סיפורו של "בית התפילה" בביהמ"ש העליון

מזה שנים רבות מתקיים מניין לתפילת מנחה בספריית בית המשפט העליון. המניין מתקיים בתנאים לא מאוד הולמים, כי לעיתים יש הפרעות מצד משתמשי הספרייה וכיוצא בזה. בימים שיש קריאת התורה, כמו למשל צומות, אין מניין - כי אין ספר תורה בהיעדר בית כנסת מסודר.

השופט דוד מינץ, שהוא ממתפלי המניין הקבועים, ניסה כמה וכמה פעמים לפנות לנשיאת העליון לשעבר אסתר חיות, בבקשה להקצות מקום קטן לבית כנסת בהיכל, שהוא בניין גדול ומרשים.

בתחילה נמנעו מהקצאת חלל תפילה בעליון בגלל "אילוצי אבטחה" - נטען שזה חייב להיות באיזור שהוא סגור לקהל כדי למנוע מגע של השופטים עם הקהל.

באופן כללי, הנשיאה לשעבר חיות לא רצתה להתעסק בזה, והעדיפה פשוט להחליט שלא להחליט. בהמשך נעשה ניסיון למצוא מקום בקומת המרתף של בית המשפט, אך גם זה לא הסתייע.

בסופו של דבר, הנשיא הנוכחי יצחק עמית אמר שהוא יטפל בזה. אלא שאז הועלתה טענה בירוקרטית לפיה אי אפשר לייחד מקום בתוך מבנה ציבור לבית כנסת מבלי לקבל אישורים רגולטוריים מהרשות המקומית, ושמדובר בהליך בירוקרטי סבוך.

לפיכך המקום נחנך אך לא מכונה "בית כנסת" אלא "בית תפילה", וכך על פי חוות הדעת המשפטית אין צורך בקבלת היתרים ואישורים. 

דוברות הרשות השופטת מסרה בתגובה: "מזה שנים רבות ישנו מתחם ייעודי לקיום תפילות בהיכל בית המשפט העליון".