נתניהו הוא שומר הסף האחרון של בג"ץ | הטור של אלירז שדה

הריטואל הקבוע חזר השבוע: השר כ"ץ עושה הכל כדי לסגור את גלי צה"ל, ובג"ץ "קפץ" ובלם את המהלך. הסיפור הזה הוא משל מצוין לאבסורד שבו אנחנו חיים. הרי כבר ברור לכולם שהמדינה – ובטח צבא ההגנה לישראל – לא צריכים להפיק חדשות ואפילו לא מוזיקה. השוק הפרטי יודע לעשות את זה מצוין. אם המדינה רוצה, שתתכבד ותשקיע נקודתית בתוך אותם גופי תקשורת פרטיים.

אבל המערכת מתעקשת לשמר את עצמה. הוכח כבר שלמערכת גלי צה"ל אין יכולת אמיתית לגוון. וכלל הברזל הוא פשוט: מערכת שהיא מטעם המדינה ולא מצליחה לגוון – היא מפלגת בפועל. 

אז למה לשמר אותה? ולמה מכספי כל הציבור? גם אלו המודרים מהשידורים משלמים עליהם. רוצים תקשורת רק משלכם? תשלמו עליה. רוצים קולנוע רק משלכם? תשלמו עליו.

הניתוק של אהרן ברק

באותו שבוע קיבלנו הצצה נוספת לניתוק, הפעם מכיוונו של נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק. בראיון לנדב פרי, כשנשאל על חשיבות ועדת החקירה, אדון ברק היה מוטרד מדבר אחד: היכולת שלנו להוכיח לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) שאנחנו "בסדר".

ברק טוען שישראל צריכה ועדת חקירה כדי למנוע מה-ICC להתערב. ומה המטרה? להסביר לעולם על "פשעי ישראל"? גוואלד. הרי זו לא הכוונה של מי שדורש ועדת חקירה. יותר מזה, הניסיון כבר הוכיח שגם כשהמערכת המשפטית שלנו חוקרת אותנו, זה לא עושה שום רושם על העולם. ראינו את התוצאות, "אכלנו אותה". אז תודה, אבל לא תודה. הוא מוטרד מהסברה משפטית, בזמן שהציבור מוטרד מהאמת.

למי אין אומץ?

אבל המסקנה האמיתית מהשבוע הזה לא נוגעת לברק או לגלי צה"ל, אלא לאיש שעומד בראש הפירמידה. נדב פרי שואל את ברק שאלות, ברק עונה תשובות מנותקות, אבל בסופו של יום, נתניהו – שנמצא בניגוד עניינים תמידי – הוא הדמות המרכזית.

לממשלה הזו אין אומץ לפעול בניגוד לעמדת בג"ץ. השרים דוחפים בכל הכוח, מנסים לממש מדיניות, רוצים לעשות את העבודה שלהם, אבל נתניהו עוצר. 

יכול להיות שאחרי כל זעקות השבר על "קץ הדמוקרטיה", נתניהו הוא בכלל האיש ששמר הכי הרבה, ועדיין שומר, על כוחו המוגזם והלא דמוקרטי של בית המשפט בישראל?

אולי לנתניהו אין את האומץ, ואולי זו השיטה. אבל העובדה נשארת: השרים צועקים, בג"ץ בולם, וראש הממשלה הוא זה שמאפשר להצגה הזו להימשך.