הסכם עזה - בין הזדמנות מדינית לסיכון ביטחוני: המבחן האמיתי של תוכנית טראמפ והאינטרסים של ישראל

ההתקדמות במגעים להפסקת האש ברצועת עזה וליישום תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ - מתווה "20 הנקודות" - מסמנת נקודת מפנה אסטרטגית במערכה שנפתחה בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר.

לראשונה מאז פרוץ המלחמה, מוצגת מסגרת מדינית רחבה המבקשת לשלב בין סיום הלחימה לבין עיצוב מחדש של המציאות הביטחונית והאזרחית ברצועת עזה. המתווה, המקודם בחסות מועצת השלום, כולל חמישה נדבכים מרכזיים: פירוק חמאס ויתר ארגוני הטרור מנשקם, פירוז מלא של הרצועה, נסיגה הדרגתית של צה"ל, הקמת ממשל אזרחי חלופי והעברת האחריות הביטחונית לכוח ייצוב בינלאומי. מבחינת וושינגטון, מדובר במהלך שנועד למנוע את שיקום תשתיות הטרור ולהניח יסודות למציאות ביטחונית חדשה במזרח התיכון.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בלב ההבנות ניצב עיקרון שעליו התעקשה ישראל מראשית המלחמה: לא תהיה נסיגה ישראלית ללא פירוז מלא, מאומת ובלתי הפיך של רצועת עזה. לאחר פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נציג מועצת השלום ניקולאי מלדנוב, הובהר כי צה"ל לא ייסוג מהקו הצהוב לפני השלמת פירוק חמאס מכלל אמצעי הלחימה שברשותו. ההתחייבות כוללת לא רק רקטות ואמצעי לחימה כבדים, אלא גם נשק קל, מחסני תחמושת, מתקני ייצור ומערך המנהרות התת-קרקעי. אם ייושם המתווה במלואו, הוא עשוי לשנות את מאזן הכוחות בדרום ולמנוע את שיקומה של מכונת הטרור שהפכה את עזה לבסיס התקפי נגד ישראל במשך שנים.

לצד ההזדמנות המדינית, המתווה מעלה שורה של סוגיות מהותיות המחייבות בחינה זהירה. הסוגיה הראשונה היא סדר הביצוע ולוחות הזמנים. אף שמועצת השלום מצהירה כי הנסיגה תחל רק לאחר הפירוז, קיימת עמימות באשר למנגנון היישום בפועל. החשש בישראל הוא מפני תהליך מדורג שבו צה"ל ייסוג בעוד שחמאס ישמר חלק מיכולותיו הצבאיות, באופן שייצור פער בין ההתחייבויות המדיניות לבין המציאות הביטחונית בשטח.

מוקד סיכון נוסף הוא היקף הפירוז ושאלת גורל אמצעי הלחימה. בעוד שהמתווה מתייחס להשמדת רקטות, מנהרות ואמצעי לחימה כבדים, הוא מותיר עמימות ביחס לעשרות אלפי כלי הנשק הקלים שבידי פעילי חמאס. יתרה מכך, דרישת הארגון להעביר את הנשק ל"אחסון" בידי ועדה פלסטינית, במקום להשמידו או להוציאו מהרצועה - עלולה לאפשר שימור של תשתית צבאית שתשמש בסיס להתעצמות מחודשת בעתיד.

האתגר השלישי נוגע למבנה מנגנוני הביטחון העתידיים. התוכנית מציעה הקמת ממשלה טכנוקרטית זמנית וכוח משטרה פלסטיני חדש, אולם שילוב אפשרי של גורמים המזוהים עם חמאס במנגנוני האכיפה, לצד פירוק מיליציות אחרות, עלול להותיר בידי הארגון השפעה עקיפה על מערכות השלטון והביטחון, גם אם לא יישא עוד באחריות רשמית לניהול הרצועה.

גם מנגנון הפיקוח מעורר סימני שאלה. האחריות לאימות הפירוז אמורה להיות בידי כוח בינלאומי ו-ועדת פיקוח ייעודית, אולם מניסיונה של ישראל בלבנון ובעזה עולה כי פיקוח בינלאומי אינו מהווה תחליף ליכולת אימות עצמאית. פער בין דיווחים דיפלומטיים לבין המציאות המבצעית עלול לאפשר שיקום הדרגתי של תשתיות טרור מתחת לרדאר.

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם בתוך הקבינט הישראלי. שרים בכירים, ובהם בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, טוענים כי הנוסח שפורסם שונה מהמתווה שהוצג לממשלה, אינו מבטיח פירוז מלא, מאפשר נסיגה הדרגתית של צה"ל, אינו מתנה את שיקום הרצועה בפירוז ואף מחזיר לדיון את רעיון המדינה הפלסטינית. גם עמדות חמאס ממחישות כי הדרך להסכם סופי עדיין ארוכה. הארגון דורש הפסקת אש מלאה ונסיגת צה"ל עוד בטרם מסירת אמצעי הלחימה, ואף מסתייג מהשמדתם המלאה. פערים אלו מעידים כי המחלוקת אינה טכנית בלבד, אלא נוגעת לשאלת השליטה העתידית ברצועה וליכולתו של חמאס לשמר את כוחו גם לאחר סיום הלחימה.

מרכיב נוסף בחזונו האזורי של הנשיא טראמפ הוא יצירת מסלול להגירה מרצון של חלק מתושבי רצועת עזה למדינות שיסכימו לקלוט אותם במסגרת הסדר בינלאומי. לפי תפיסה זו, לצד פירוק חמאס, פירוז הרצועה והקמת ממשל אזרחי חדש, תתאפשר הקלה על המשבר ההומניטרי, צמצום הלחץ הדמוגרפי ויצירת תנאים לשיקום כלכלי ותשתיתי. מבחינת ממשל טראמפ, מדובר באחד המרכיבים האפשריים לעיצוב מציאות אזורית חדשה שתפחית את פוטנציאל ההתעצמות של ארגוני הטרור. עם זאת, רעיון זה אינו חלק מוסכם מהמתווה המדיני, והוא נותר שנוי במחלוקת בזירה הבינלאומית. מימושו, אם בכלל, מותנה בהסכמת המדינות הקולטות, בשיתוף פעולה בינלאומי ובהבטחת אופייה הוולונטרי של ההגירה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי.

מבחינת ישראל, כל הסדר עתידי חייב להתבסס על חמישה עקרונות יסוד: פירוז מלא, מאומת ובלתי הפיך של כלל אמצעי הלחימה; השמדה או הוצאה מהרצועה של הנשק, התחמושת והמנהרות ולא "אחסונם"; שמירת יכולת אימות עצמאית; הבטחת חופש פעולה מבצעי מלא של צה"ל מול כל ניסיון להתעצמות מחודשת כתנאי יסוד לכל שלב ביישום ההסכם.

בסיכומו של דבר, תוכנית טראמפ מייצרת הזדמנות מדינית משמעותית לעיצוב מחדש של המציאות ברצועת עזה, אך הצלחתה לא תימדד בהצהרות או במסמכים, אלא ביישום בפועל. ללא לוחות זמנים ברורים, מנגנוני אימות אפקטיביים וערבויות ביטחוניות מחייבות, הפסקת האש עלולה להפוך להפוגה טקטית שתאפשר לחמאס להשתקם ולהיערך לעימות הבא.

האינטרס הלאומי של ישראל ברור: כל הסכם חייב להבטיח כי רצועת עזה לא תשוב להיות בסיס טרור המאיים על אזרחי המדינה. רק פירוז מלא, מפוקח ובלתי הפיך, לצד שמירה על חופש הפעולה של צה"ל, יוכל להעניק להסדר המדיני יציבות ארוכת טווח ולהפוך את ההזדמנות הנוכחית למציאות ביטחונית חדשה ובטוחה יותר.

על הכותב: ד"ר איתן לסרי הוא מומחה לממשל, מדיניות ציבורית וגיאו-אסטרטגיה, לשעבר יועץ לראשי ממשלה ופרשן בכיר בנושאי ביטחון, מדיניות ויחסים בינלאומיים.