פיצוץ גרעיני - בלי פצצת אטום? הטכנולוגיה ה"טיפשה" שיכולה לשנות את המלחמות | מיוחד לסופ"ש

מה אם היינו אומר לכם שאפשר ליצור פיצוץ בעוצמה של נשק גרעיני טקטי, בלי גרם אחד של אורניום, בלי קרינה ובלי חומר נפץ בכלל? מסתבר שהנשק האולטימטיבי של העתיד הוא בעצם... מוט ברזל. ברוכים הבאים לאחד הפרויקטים הכי מוזרים, מפחידים וגאוניים בהיסטוריה הצבאית: פרויקט "מוטות מהאל" (Rods from God).

אז איך חתיכת מתכת יכולה להחליף פצצה? התשובה מתחילה בשיעור פיזיקה בסיסי, אבל אל דאגה – נחסוך מכם את הנוסחאות. הכלל הוא פשוט: אם לוקחים חפץ כבד מאוד וגורמים לו לזוז מהר מאוד, הוא הופך לפצצה. תחשבו על האסטרואיד שהכחיד את הדינוזאורים. לא היה עליו חומר נפץ, נכון? מה שהשמיד את החיים על כדור הארץ היה השילוב הקטלני של גודל עצום ומהירות פסיכית, שברגע הפגיעה הפכו כולם בבת אחת לגל חום והדף מחריד.

לקריאה נוספת:

• "מרחרח הגרעין": הקלף הסודי של ארצות הברית במלחמה נגד איראן

• "כיפת הזהב" של טראמפ: התוכנית הגרנדיוזית של הנשיא, והקשר לגרינלנד

• ננו-רובוטים בגוף: הצבא הזעיר שירפא סרטן

זה בדיוק הרעיון מאחורי "מוטות מהאל". התכנון עובד כך: לוויין בחלל מחזיק "מחסנית" של מוטות באורך 6 מטרים. המוטות האלה עשויים מטונגסטן – מתכת נדירה, כבדה בטירוף ועמידה במיוחד לחום. כשהדיקטטור התורן מסתתר בבונקר תת-קרקעי, הלוויין לא צריך "לירות" את המוט. הוא פשוט משחרר אותו, נותן לו דחיפה קלה, וכוח המשיכה כבר עושה את השאר.

המוט נופל מהחלל, צובר תאוצה מטורפת, ופוגע במטרה במהירות של מאך 10 (כ-11,000 קמ"ש). כשגוש טונגסטן במשקל 9 טונות חותך את האוויר ופוגע באדמה במהירות כזאת, חוקי המשחק משתנים. הבטון של הבונקר מתנהג לפתע כמו נוזל. המוט חודר עשרות ואף מאות מטרים לתוך האדמה, ומשחרר אנרגיה ששקולה ל-11 טונות של TNT.

לשם השוואה, "מלך הבונקרים" הנוכחי של הצבאות הוא ה-GBU-57, מפלצת של 14 טונות שחדרה את הכור בפורדו. אבל גם היא מוגבלת: היא פוגעת במהירות הקול וחודרת "רק" כ-60 מטרים של בטון. המוט מהחלל, לעומת זאת, מהיר וקטלני פי כמה מכל חומר נפץ שהכימיה יכולה להציע, וזמן התגובה שלו עומד על 15 דקות בלבד. הוא בלתי עביר, וכמעט בלתי אפשרי ליירט או לשבש אלקטרונית גוש מתכת שנופל מהשמיים במהירות של 10 מאך.

הפרצה הגדולה בהיסטוריה

המוח מאחורי הרעיון הוא ג'רי פורנל, מהנדס בואינג וסופר מדע בדיוני משנות ה-50, שחיפש תחליף "כירורגי" לנשק הגרעיני וקרא לו אז 'Project Thor'. חיל האוויר האמריקאי אפילו אימץ את הקונספט מחדש כטכנולוגיה עתידית בדוח רשמי ב-2003.

אבל כאן מגיע החלק הציני באמת בסיפור: ב-1967 חתמו יותר מ-100 מדינות (כולל ארה"ב, רוסיה וסין) על "אמנת החלל החיצון". האמנה קובעת במפורש שאסור להציב נשק להשמדה המונית – גרעיני, ביולוגי או כימי – במסלול סביב כדור הארץ. ומה האמנה לא מזכירה במילה? נכון, מוטות ברזל. נשק קינטי המבוסס על מהירות נחשב טכנית ל"קונבנציונלי". זו כנראה הפרצה הגדולה ביותר בתולדות דיני המלחמה.

הפיזיקה והכסף שניצחו את התיאוריה

אז למה זה עדיין לא קרה? כמו תמיד, מה שהורס למהנדסים את המסיבה הם הפיזיקה והתקציב. כשעצם נכנס לאטמוספירה במאך 10, הוא נשרף. הפלזמה שנוצרת סביב המוט כל כך לוהטת שהיא עלולה להמיס או לעוות אותו, מה שיגרום לו להחטיא את המטרה. יותר מזה, כדור האש של הפלזמה חוסם תשדורות, כך שאי אפשר לכוון את המוט בזמן אמת באמצעות GPS.

בנוסף, טונגסטן הוא כבד מאוד. היסטורית, העלות להעלות קילוגרם אחד לחלל עמדה על כ-20,000 דולר. להרים "מחסנית" של מוטות במשקל עשרות טונות לחלל משמעותה שכל "ירייה" תעלה מאות מיליוני דולרים.

אבל המשוואה הזו עומדת להשתנות לחלוטין. זוכרים את אילון מאסק וחללית ה-Starship שלו? ב-2026 זה כבר לא חלום. החללית הזו בדרך להוריד את מחיר השיגור לחלל מ-20,000 דולר לאזור ה-100 דולר בלבד לקילוגרם. ברגע שזה יקרה, פרויקט "מוטות מהאל" יהפוך ממדע בדיוני יקר לאופציה מבצעית, ריאלית ומפחידה.

והמעצמות כבר רצות לשם. סין מחזיקה היום מבצעית "רכבים גלישתיים" (Hypersonic Glide Vehicles) שטסים בחלל וצוללים למטרה. רוסיה כבר מזמן יצאה משלב הפיתוח, ומשגרת באוקראינה טילים היפר-קוליים כמו ה"קינז'אל". נכון, הטילים האלה עדיין סוחבים חומר נפץ, אבל העיקרון הופנם: המהירות היא הנשק החדש, והחלל הוא שדה הקרב.

בסופו של דבר, הפרויקט הזה מלמד אותנו משהו עמוק, ואולי קצת עצוב, על הטבע האנושי. התחלנו את ההיסטוריה שלנו כשאנחנו זורקים מקלות ואבנים אחד על השני במערות. המצאנו את אבק השריפה, בנינו מטוסים משוכללים וביקענו את האטום – רק כדי לגלות שבסוף הדרך, הנשק הכי מתוחכם וקטלני שאנחנו יכולים לחשוב עליו הוא פשוט... לזרוק מקל ממש גדול, מגובה ממש רב.