המושכות בחוטים: נשות הדיקטטורים ששלטו בפועל מאחורי הקלעים | מיוחד לסופ"ש

הקלישאה הישנה אומרת שמאחורי כל גבר גדול עומדת אישה גדולה. אך כשמדובר בדיקטטורות האפלות ביותר של המאה ה-20, הפתגם הזה מקבל תפנית מצמררת. ההיסטוריה נוטה לצייר דיקטטורים כאנשים שהגיעו לגדולה בזכות עצמם, אבל האמת, כפי שהיא נחשפת מבין דפי ההיסטוריה, מורכבת הרבה יותר. רבות מהעריצויות המפורסמות ביותר היו למעשה מפעלים משפחתיים משגשגים שהגברים שעמדו בראשם היו רק הפנים - והאישה הייתה דמות המפתח.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

נשות הדיקטטורים הללו לא הסתפקו בלהיות קישוט טקסי בערבי גאלה או דמויות רקע בחליפות מחויטות. הן היו האדריכליות של הכוח, השותפות הסמויות (ולעיתים גם הגלויות) לדיכוי, ולעתים קרובות המוח הקר והמחושב שמאחורי היד המכה. הן שלטו ברשתות מדיניות של שוחד וחסות, עיצבו אידיאולוגיות רצחניות, ובמקרים מסוימים, עוררו פחד גדול יותר אפילו מבעליהן.

ממדפי המעבדות המזויפים של רומניה ועד לטיהור התרבותי בסין, אלו הנשים שהוכיחו כי הכס המלכותי של הדיקטטורה הוא לעיתים קרובות ספה זוגית.

הקיסרית המדענית של רומניה: אלנה צ'אושסקו

אם הייתם שואלים את אלנה צ'אושסקו מי היא, היא הייתה עונה לכם בביטחון: "מדענית בעלת שם עולמי". המציאות, כמובן, הייתה רחוקה משם. אלנה, שנולדה למשפחה כפרית ענייה ברומניה, החלה את דרכה במנגנון המפלגה הקומוניסטית לצד בעלה, ניקולאה. אך ככל שכוחו של בעלה גדל, כך גדל התיאבון שלה.

בשנות ה-70 היא כבר לא הסתפקה בתואר "אשת המנהיג". היא הפכה את עצמה למותג: דוקטורט מפוקפק בכימיה שנכתב על ידי מדענים שאולצו לעשות זאת תחת איומים וטיפוס מטאורי בהיררכיה המפלגתית. אלנה הפכה לסגנית ראש הממשלה ולראש ועדת הקאדרים, תפקיד שאפשר לה לשלוט בכל מינוי ומינוי במדינה. היא הייתה השומרת של הטוהר האידיאולוגי, אישה שפחדו ממנה יותר מאשר מהמחלקה לביטחון המדינה.

לעומת העלייה שלה לגדולה, הסוף שלה היה מהיר וסימבולי: בערב חג המולד 1989, מול כיתת יורים, היא סיימה את חייה יחד עם בעלה. אלנה צ'אושסקו לא הייתה רק אשת דיקטטור - היא הייתה הדיקטטורית המשותפת של רומניה, והיא הלכה איתו עד הקצה.

הנביאה של המשטר ביוגוסלביה: מיריאנה מרקוביץ'

בזמן שסלובודן מילושביץ' הצית את הבלקן במלחמות עקובות מדם, הייתה זו אשתו, מיריאנה "מירה" מרקוביץ', שלחשה על אוזנו. מירה לא הייתה רק בת זוגו של מילושביץ' - בתור פרופסור לסוציולוגיה ומרקסיסטית אדוקה, היא הייתה הכוח האינטלקטואלי שמאחורי המשטר ביוגוסלביה.

בשנת 1994 היא ייסדה את מפלגת JUL (השמאל המאוחד היוגוסלבי), שהפכה לזרוע הביצועית של דעותיה הקיצוניות. הטור השבועי שלה בעיתון נחשב למבשר העתידות של המשטר: מי שהופיע בו לטובה זכה לקידום, ומי שספג ביקורת - מצא את עצמו מפוטר או נעלם.

המפגינים בבלגרד כינו אותה "המכשפה האדומה", תוך שהם מזהים בה את המנוע שמאחורי המדיניות האנטי-מערבית הנוקשה של בעלה. מירה נפטרה בגלות ברוסיה ב-2019, כשהיא משאירה אחריה מורשת של הרס ושנאה אתנית שתודלקה על ידי אינטלקט קר וחסר רחמים.

אל תבכו עליה: אווה פרון

הסיפור של אווה "אוויטה" דוארטה דה פרון הוא כמעט מיתולוגי - כוכבת רדיו שכבשה את ליבו של הנשיא חואן פרון ואת ליבה של ארגנטינה כולה. בניגוד לנשים האחרות ברשימה, אוויטה נתפסה כקדושה, אך כוחה הפוליטי היה אדיר וריכוזי לא פחות מזה של בעלה.

בין 1946 ל-1952, היא הנהיגה מדיניות רווחה פרטית תחת "קרן אווה פרון", בה היא חילקה בתים, נעליים ומלגות, ובכך קנתה את נאמנותם המוחלטת של ה"דסקמיסדוס" (חסרי החולצות - כינוי לתומכיו הנאמנים של חואן פרון).

היא הייתה הגשר החי בין הנשיא לבין פועלי המפעלים, האישה שהעבירה את חוק זכות הבחירה לנשים ב-1947 לא מתוך ליברליזם, אלא כדי לבצר את שלטון בעלה. היא כמעט מונתה לסגנית נשיא, ורק מותה מסרטן בגיל 33 עצר את נסיקתה. היא הייתה השילוב המושלם בין זוהר הוליוודי לכוח פוליטי ברוטלי.

השחקנית הראשית על הבמה המדממת: ג'יאנג צ'ינג

אשתו הרביעית של מאו דזה-דונג הייתה שחקנית קולנוע לשעבר משנגחאי, שמצאה את תפקיד חייה במהלך המהפכה התרבותית של סין (1976-1966) כראש "כנופיית הארבעה" - הכינוי לארבע הדמויות החזקות ביותר במפלגה הקומוניסטית של סין, שהשתלטו על מוסדות התרבות והתקשורת במדינה כדי להפיץ את האידיאולוגיה של המפלגה ולחזק את מעמדה.

במהלך עשור של כאוס, ג'יאנג פיקחה על טיהורים המוניים, צנזורה חנוקה והרס של אוצרות תרבות עתיקים. היא הייתה האישה החזקה ביותר בסין, מי שניהלה בפועל את המהפכה בזמן שמאו התבצר בתוך הבונקר האידיאולוגי שלו. היא השתמשה בכוחה כדי לנקום ביריבים ישנים מעברה כשחקנית, והפכה את המדינה כולה לזירת קרב של אידיאולוגיה רצחנית.

לאחר מותו של מאו היא נעצרה, ובמשפטה המפורסם ב-1981 הטיחה בשופטים: "הייתי הכלב של מאו. את מי שהוא אמר לי לנשוך, נשכתי". הסוף של ג'יאנג היה דרמטי כמו של חייה - בזמן שריצתה עונש מאסר עולם, היא התאבדה בתא הכלא בתלייה.

האישה שבנתה את פינושה: לוסיה היריארט

בצ'ילה אומרים שאלמלא לוסיה היריארט, אוגוסטו פינושה היה נשאר גנרל אפרורי ולא הופך לדיקטטור. "דוניה לוסיה" הייתה הכוח המניע מאחורי ההפיכה הצבאית של 1973. לפי העדויות, היא זו שדחקה בבעלה המהסס להצטרף לקשר, כשהיא מטיחה בו שהוא מסכן את עתיד נכדיהם אם לא יפעל נגד הממשלה הסוציאליסטית.

במהלך 17 שנות הדיקטטורה, לוסיה הייתה הרבה יותר מ"הגברת הראשונה". היא ניהלה את CEMA Chile, קרן נשים שהפכה לאימפריית חסות כלכלית ופוליטית. היא השפיעה על מינויי שרים, פיטרה אנשים שלא נראו לה, והפרוטוקול הצ'יליאני אף שונה כדי להעניק לה מעמד גבוה יותר מזה של חברי החונטה הצבאית. היא הייתה האדם החזק ביותר בצ'ילה אחרי פינושה, דמות קרה וסמכותית ששרדה עד גיל 98, כשהיא מותירה אחריה אומה שעדיין מנסה להחלים מהצל שהטילה.

לא רק מאחורי הכס

חמש הנשים הללו מזכירות לנו שדיקטטורה היא לעולם לא הצגת יחיד. הן ממחישות כיצד בתוך מערכות של כוח מוחלט, הנאמנות המשפחתית הופכת לכלי הנשק החזק ביותר. בין אם זה באמצעות תארים אקדמיים מזויפים, כריזמה עממית, הנהגת מפלגה או לחישות בחדר המיטות - הן עיצבו את גורלן של אומות שלמות. סיפוריהן מלמדים שהרוע אינו מוגדר על ידי מגדר, וכי לעיתים קרובות, היד העוטה כפפת משי היא זו שאוחזת בשוט חזק יותר מכולם.