במהירות האור: צייד הרפאים שמשנה את פני השמיים - ומיירט כטב"מים | מיוחד לסופ"ש

בעידן שבו שדה הקרב מתמלא ברחפנים זולים, כטב"מים מתאבדים, רקטות קצרות טווח ואיומים שמופיעים מכל כיוון, ייתכן שהפתרון המהפכני ביותר דווקא יהיה - כמעט בלתי נראה. אלביט הציגה לאחרונה בפריז את מה שעשוי להיות אחד הכיוונים המסקרנים ביותר במלחמות העתיד: לייזר מוטס, שמיועד לפעול ממטוסי קרב וממסוקים, וליירט איומים באוויר לפני שיגיעו למטרה. אם המהלך הזה יבשיל, הוא עשוי לא רק להרחיב את מעטפת ההגנה האווירית, אלא לשנות את כלכלת היירוט בשדה הקרב.

הפקה ובינה מלאכותית: דניאל זינגר/i24NEWS

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

המשמעות האמיתית של לייזר מוטס איננה רק טכנולוגית, אלא תפיסתית. במקום להמתין לאיום על הקרקע ולשגר לעברו טיל יירוט יקר, הלייזר אמור “לצאת אל האיום” ולפגוע בו בדיוק רב, במהירות האור ובעלות נמוכה בהרבה לכל ירייה. אלביט בונה כאן שכבה חדשה בהגנה האווירית: לא תחליף לכל המערכות, אלא אמצעי שמרחיב את טווח הפעולה של המדינה ומאפשר ליירט רחפן, כטב"ם או אפילו איום מתקדם יותר בעיתוי מוקדם יותר.

הפרויקט המוטס מגיע אחרי שנים שבהן ישראל השקיעה בפיתוח לייזרים קרקעיים, ובראשם “אור איתן” / Iron Beam. לפי הדיווחים, המערכת הקרקעית כבר הוכיחה יירוטים מבצעיים של עשרות כטב"מים במהלך המלחמה, והפכה את ישראל לאחת המדינות הראשונות בעולם שמראות לייזר כשכבת הגנה מבצעית ממשית. אלא שלמערכת קרקעית יש מגבלות מוכרות: קו ראייה, עננות, זוויות ירי, ולעיתים גם מגבלות גיאוגרפיות. לייזר מוטס, לעומת זאת, מסוגל לשנות גובה, להתמקם מעל שכבות מזג אוויר בעייתיות, ולהתרחק מגבול ההגנה המסורתי.

הגרסה שמסתמנת כעת אצל אלביט אינה עוד אב טיפוס. לפי דיווחים מתערוכת פריז והחומרים שפורסמו לאחריה, החברה מקדמת שתי תצורות עיקריות: XCalibur למטוסי קרב ו-Sting למסוקים, כשבמוקד עומדת יכולת שילוב של מקור אנרגיה, בקרה מדויקת והארת מטרה יציבה לאורך זמן קצר אך קריטי. זהו אתגר הנדסי מורכב מאוד: לא מספיק לייצר קרן חזקה, צריך גם לאתר מטרה, לנעוץ עליה את הקרן, ולשמור על נקודת הפגיעה יציבה בזמן שהפלטפורמה האווירית עצמה נעה.

מול אלביט ניצבת תחרות עולמית שהולכת ומתחממת. בארצות הברית, מערכות כמו HELIOS של הצי האמריקאי כבר נכנסו לשימוש מבצעי להגנה מפני רחפנים ואיומים קלים, ובתוכניות היבשה של הצבא האמריקאי נמשכת ההשקעה במערכות לייזר נגד כטב"מים על גבי כלי רכב. בבריטניה, DragonFire נחשבת לאחת התוכניות המתקדמות באירופה, עם ניסויים מוצלחים נגד רחפנים מהירים. גם בדרום קוריאה כבר דווח על פריסה של לייזרים נגד רחפנים, והמדינה אף תיארה אותם כגורם משנה-משחק לשדה הקרב העתידי.

אבל חשוב להיזהר מהילה טכנולוגית מוגזמת. לייזר איננו פתרון קסם. יעילותו נפגעת ממזג אוויר, אבק, אובך ועננות, והוא עדיין פחות מתאים למטרות מחוספסות, מוגנות היטב או כאלה שמחייבות השמדה מיידית בטווח רחב מאוד. לכן, גם בעתיד הנראה לעין, סביר שהלייזר ישתלב במערך רב-שכבתי לצד טילים, תותחי נ"מ, מערכות אלקטרוניות ויירוט קינטי קלאסי.

ועדיין, משהו יסודי משתנה. במשך עשורים, טכנולוגיות נשק חדשות הובטחו כ“מהפכה”, אך לרוב נשארו במעבדות או בהדגמות מוגבלות. כעת, לראשונה, הלייזר מתחיל להיראות כמו אמצעי שיודע לענות על בעיה עכשווית מאוד: הצפה של שמים באיומים קטנים, זולים ומרובים. בדיוק כאן היתרון שלו חד: ירי כמעט אינסופי, עלות נמוכה ליירוט, והיכולת לפעול שוב ושוב בלי ארסנל טילים שמתדלדל.

לכן, אם מחפשים את הנשק שיכול לשנות את עתיד שדה הקרב, הלייזר המוטס של אלביט נכנס ישר לרשימת המועמדים. לא משום שהוא כבר פתר את כל הבעיות, אלא משום שהוא מסמן שלב חדש: מעבר מנשק שמגיב לאיום לנשק שמחפש אותו באוויר, לפני שהמערכה בכלל התקרבה לנקודת הפגיעה. בשדה קרב רווי רחפנים, מהירות, דיוק ועלות יירוט נמוכה עשויים להיות לא רק יתרון - אלא הכרח.