אשליה במרכז: הרבה תשומת לב על מעט כוח אלקטורלי | פרשנות

בחודשים האחרונים המרכז הפוליטי הפך לאחת הזירות המדוברות ביותר במערכת הבחירות. מפלגות חדשות מוקמות, מועמדים חדשים נכנסים לתמונה, ונוצרת תחושה כי מי שיצליח למשוך אליו את מצביעי המרכז יחזיק במפתח להרכבת הממשלה הבאה. אבל הנתונים, מה לעשות, מספרים סיפור מורכב יותר.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

לפי סקר דיירקט פולס, מאגר המתלבטים שנמצא כיום במרכז הפוליטי עומד על כ-7 עד 8 מנדטים בלבד. זהו מספר שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל הוא קטן משמעותית מהאופן שבו הוא מוצג לעיתים בשיח הציבורי.

הסיבה לכך היא שלא מדובר בקבוצה פוליטית אחת. בתוך המאגר הזה נמצאים מצביעים שהגיעו ממקומות שונים לחלוטין, עם חששות שונים ולעיתים אפילו מנוגדים.

מצביעים שמגיעים מהימין הרך רוצים לדעת שהקול שלהם לא יוביל בסופו של דבר לשותפות עם מחנה השמאל והמפלגות הערביות. מנגד, מצביעים מהמרכז-שמאל רוצים לדעת שהקול שלהם לא ישמש אוטומטית להמשך כהונת נתניהו בממשלה "צרה פלוס", בשותפות המפלגות החרדיות.

השאלה שמעסיקה רבים מהם אינה רק "מי מייצג אותי?", אלא גם "מה יקרה עם הקול שלי אחרי הבחירות? מה יהיה הרכב הקואליציה?".

לכך מצטרפת בעיה נוספת: מרבית השחקנים שמנסים לבנות היום כוח פוליטי במרכז אינם חדשים. כולם מגיעים עם היסטוריה פוליטית, עם זהות מחנאית ועם מטענים מהעבר. כל אחד מהם מצליח לעורר תקווה אצל חלק מהציבור, אבל גם חשד לא קטן אצל החלק האחר.

עבור מצביעי ימין, חלק מהמועמדים נתפסים כקרובים מדי למחנה השני, ועבור מצביעי המרכז-שמאל, חלקם נתפסים כמי שעלולים להתפשר יותר מידי עם נתניהו והשותפות הטבעיות שלו. לכן, כאשר עולה רעיון של חיבור בין המחנות, רבים מהמצביעים אינם רואים בכך בהכרח יתרון, אלא חוששים שהצד השני יקבל השפעה גדולה מדי.

זו הסיבה שמפלגות האמצע מתקשות כיום להתרומם. האתגר שלהן אינו רק להביא מסר נכון או קמפיין מוצלח, אלא לשכנע ציבור מפוצל לפני תאריך הבחירות שהן מסוגלות להגן על האינטרסים שלו גם ביום שאחרי הבחירות. המרכז הפוליטי בישראל קיים, אבל הדרך להפוך אותו לכוח משמעותי עוברת קודם כל דרך בניית אמון.

אם חלקם לא יקבלו החלטות קשות, יירדו מהעץ ויבצעו חיבורים אסטרטגיים ריאליים, הם יגלו ביום הבחירות כי לא רק שהם לא הכריעו את המערכה - הם פשוט נשארו בחוץ.