הימין השמאלני: אסור למחנה שלם לאבד את הבושה | אלירז שדה

יש רגע שבו השתיקה הופכת לרועמת יותר מכל צעקה. הרגע הזה קרה לי השבוע, בשיחה עם נהג מונית, איש ימין. שאלתי אותו על הפרשה החדשה, על החשד למעורבות קטאר בתוככי הלשכה החשובה במדינה. פתאום, הנחרצות נעלמה. "שיחקרו", הוא מלמל. "תהיה עדין".

וכשלחצתי, כששאלתי אם נתניהו ידע או לא ידע, קיבלתי את תשובת המחץ, זו שמסמלת את אובדן הדרך המוסרי: "מה זה משנה אם הוא ידע?".

ובכן, זה משנה. ועוד איך זה משנה. אנחנו, בימין, הפכנו למומחים בלתבוע את האמת – אבל רק כשהיא משרתת אותנו. כשהיועמ"שית מתעלמת מעלילות דם נגד חיילים ב"כוח 100" – זה משנה לנו מאוד. כשהשב"כ ידע על חדירה ב-7 באוקטובר ולא העיר את המערכת – זה משנה לנו, ואנחנו דורשים תשובות. כשנשיא העליון תופר הרכבים כדי לקבל את התוצאה הרצויה – אנחנו צועקים שזה משנה. כשעיתונאים הופכים לעבדים של המקורות שלהם ומהנדסים תודעה – אנחנו מתפוצצים.

אז איך פתאום, כשזה נוגע לבית שלנו, האמת הופכת למיותרת? האם האמת חשובה רק כשהיא כלי נשק נגד היריב הפוליטי?

יצור הכלאיים המסוכן

אנחנו עדים להולדתו של יצור כלאיים מסוכן: "הימין השמאלני". במשך שנים זעקנו נגד השמאל, נגד השימוש הציני במערכות המדינה כדי להפיל שלטון, גם במחיר של פגיעה בביטחון המדינה. והנה, הימין החדש אימץ את השיטות הללו בחיבוק דוב. הגבולות נפרצו, הרמזורים האדומים כבו. המוטו החדש הוא: אם השמאל עשה את זה, גם לנו מותר. הכל כשר, גם השרצים הכי גדולים.

לקריאה נוספת:

• ההתכתבויות בין אסנהיים לפלדשטיין על פרשת הבילד נחשפות: "אכלנו אותה" | אבישי גרינצייג

• "חסר קצת רגש": התוספות לתדרוכים של פלדשטיין ואיינהורן שמפרגנות לקטארים

• "בוראים מציאות": כך עבדה החדרת המסרים הקטאריים לציבור בישראל | אבישי גרינצייג

• "תדייק דחוף": שיטת החדרת המסרים הקטאריים נחשפת

• בנט במתקפה חריגה על נתניהו בעקבות חשיפת i24NEWS: "הבגידה החמורה בתולדות המדינה"

תחשבו על האבסורד: בזמן מלחמה, עולה חשד לקשרים פסולים עם קטאר. קטאר היא חמאס, וחמאס הוא קטאר. זו משוואה פשוטה. האם יעלה על הדעת שאייטמים תקשורתיים, שתפקידם להנדס את התודעה הישראלית, יוצאים במימון או בעידוד של המדינה שמחזיקה בבנינו ובנותינו? והתגובה של המחנה היא משיכת כתף?

שנה אחרי הטבח, באוקטובר 2024, כתבתי משפט פשוט: "אם היינו יורים על קטאר, החטופים היו כאן מזמן". קראו לי הזוי. אמרו שאני לא מבין בדיפלומטיה. אבל אני מבין שפה אחת – את השפה של המזרח התיכון. אצלנו בשכונה, אם בעל הבית לא משלם מחיר, לא אכפת לו שתישרף עזה אלף פעמים. בספטמבר 2025 ישראל תקפה בקטאר. באוקטובר 2025, חודש אחרי, החטופים חזרו.

אני לא קוסם, ואני לא מומחה בינלאומי. אני פשוט לא מושחת. השחיתות היא לא רק מעטפות כסף; השחיתות היא עיוורון. היא זו שגורמת למנהיגים ולתומכיהם לא לראות את מה שכל תושב בשדרות ראה עוד לפני ה-7 באוקטובר – שצריך להילחם ברוע, לא לנהל איתו יחסי ציבור.

הימין השמאלני הזה, שמוכן להכשיר כל שרץ בשם הניצחון הפוליטי, מסוכן לא פחות ממה שהוא מתיימר להחליף. אי אפשר להילחם בשחיתות מוסרית אחת באמצעות שחיתות מוסרית אחרת. הגיע הזמן להפסיק לגמגם ולהגיד בקול ברור: זה משנה. האמת משנה. ואסור לנו לוותר עליה, גם כשהיא לא נוחה.