מתחת לרעלה: כשהקרקס בפרלמנט האוסטרלי הציב מראה לאירופה

בתחילת השבוע הסנאטורית הימנית הרדיקלית פאולין הנסון מקווינסלנד נכנסה לפרלמנט האוסטרלי לבושה בבורקה, הלבוש האיסלמיסטי המכסה את פניה וגופה של האישה - כאשר רגליה חשופות, ועצבנה לא מעט מחבריה בפרלמנט, ואף נענשה בשבוע של הרחקה מהפרלמנט בעקבות האירוע. 

הנסון, שעומדת בראש המפלגה הימנית השמרנית One Party אשר דוגלים בעצירה ואף בגירוש המוני של מהגרים, הגיעה לפרלמנט האוסטרלי בשני בבוקר במטרה להעלות לסדר היום חוק האוסר על לבישת בורקות וכיסויי פנים אחרים במרחב הציבורי ביבשת, כפי שנאסר במדינות נוספות כגון צרפת, אוסטריה, בלגיה.

חברי הפרלמנט התנגדו להצעתה, היא עזבה את האולם וחזרה מספר דקות לאחר מכן, כאשר היא לבושה בעצמה בבגד המדובר, עם רגליים חשופות. הדיונים נעצרו כשהיא סירבה לעזוב, וקריאות גנאי מחברי פרלמנט מוסלמים נשמעו מכל עבר - "הנסון היא סנאטורית גזענית המפגינה גזענות בוטה" צעקה לעברה מהרין פרוקי, סנאטורית מוסלמית מטעם מפלגת הירוקים. זאת לא הפעם הראשונה שהנסון בוחרת לפעול בצורה הזו - בשנת 2017 היא נכנסה לאולם לבושה בבורקה, כשהיא מנסה לקדם את אותו חוק האוסר אותם. 

נראה שלהנסון קריאות הגנאי והשעייתה בכלל לא משנים - בפוסט בפייסבוק לאחר האירוע היא כתבה: "אם הפרלמנט לא יאסור את זה, אני אציג את כיסוי הראש המדכא, הרדיקלי והלא-דתי הזה שמסכן את הביטחון הלאומי שלנו ואת התעללות בנשים במליאת הפרלמנט שלנו, כדי שכל אוסטרלי יידע מה עומד על הפרק... אם הם לא רוצים שאלבש אותו – שיאסרו את הבורקה".

תולדות הבורקה באירופה 

הנסון לא פועלת בחלל ריק. מדינות רבות באירופה כבר אסרו על לבישת הבורקה במרחב הציבורי לפני שנים, ומקפידות לאכוף את האיסור. המדינות הראשונות שאסרו את הבורקה היו בלגיה וצרפת בשנת 2010. על פי נוסח החוק הבלגי, שנכנס רשמית בשנת 2011, "אדם העובר על החוק יענש בקנס של 15 עד 25 אירו ו/או מעצר של יום אחד עד שבעה ימים".

החוק אוסר על שהייה במקומות ציבוריים עם פנים מכוסות לחלוטין, חלקית או מוסתרות, באופן שלא ניתן לזהות את האינדיבידואל. עיקרון בשם "להכיר על-מנת לדעת" עומד במרכז האיסור. כלומר, מעבר לאיום על ערכיה הדמוקרטים של המדינה, לבישת הבורקה הוא גם יכול להוות איום בטחוני פוטנציאלי. 

באותו זמן שבלגיה החמירה את חוקי הלבוש במרחב הציבורי, הדיון התקיים גם בצרפת - שתהפוך למדינה נוספת שאוסרת על לבישת הבורקה במרחב הציבורי. 

ויכוח בין הנשיא דאז, ניקולא סרקוזי למועצת המדינה, הגוף האדמיניסטרטיבי העליון בצרפת, הוכרע לטובתו של סרקוזי - שטען שהבורקה והניקאב "אינם רצויים בצרפת", וכי הם מדכאות נשים. האיסור בוסס על סיבות ביטחוניות בין היתר, ואוסר על כל כיסוי שמסתיר את הפנים - מסיכה, בורקה, ניקאב, בלקלאווה (מסיכת סקי), ותחפושות המכסות את הגוף כולו. 

לקריאה נוספת:

• ישראל היא רק האליבי: הדיל הסודי מאחורי עסקת ה-F35 לסעודיה

• ישראל היא מונופול של אחת הטכנולוגיות השמורות בעולם

• הקיר הבלתי נראה והנוסחה הסודית: כך בנה הורדוס את "כיפת הברזל" של העולם העתיק

• שנה להפסקת האש עם לבנון - ובצפון רק רוצים לחזור הביתה

העונש הצפוי למי שמפר את החוק - קנס של עד 150 אירו, או השתתפות בסדרת "חינוך לאזרחות". הצעת החוק מענישת גם, בקנס של 30,000 אירו ושנת מאסר אחת, כל מי שמאלץ (באמצעות אלימות, איומים או ניצול לרעה של סמכות) אדם אחר לעטות מסכות פנים; עונשים אלה עשויים להיות מוכפלים אם הקורבן מתחת לגיל 18.

ההחרגה היחידה לחוק - אם הפרט נוסע ברכב פרטי או מתפלל במקום פולחן דתי. חשוב לציין שבשנה בה החוק עבר - הרשויות העריכו כי יש רק 2,000 נשים מוסלמיות במדינה אשר לובשות בורקות. 

למרות שעבר בפרלמנט הצרפתי ברוב מוחלט, בשנת 2014 בית הדין האירופי לזכויות אדם דן בערעור בחוק - אך לבסוף הכריעה לטובתה של הממשלה, אשר טענה שהחוק חשוב לביסוס ״חיים משותפים״. 

אך נושא לבושן של נשים מוסלמיות לא ירד מהפרק בצרפת, כאשר פריט הלביש ״הבורקיני״ עשה כותרות בשנת 2016 כאשר האיסור על לבישתם - בוטל, ואז בשנת 2022 - חזר. איסור הבורקיני, שילוב של בורקה וביקיני, סימל עבור הממשלה הצרפתית ״ניצחון לחילוניות״ (זאת למרות שהרשויות גם טענו שהאיסור נובע מטעמי היגיינה).

מאז, מעל עשרים מדינות ובהן מספר מדינות אירופיות נכנסו לרשימת המדינות האוסרות על לבישת בורקות במרחב הציבורי: הולנד, דנמרק, אוסטריה, שוויץ ובאוקטובר האחרון גם פורטוגל העבירה בפרלמנט חוק דומה. 

החוק הפורטוגלי, שהציעה המפלגת צ'גה הימנית הקיצונית תאסור על עטיית כיסויי פנים כמו בורקה וניקאב ברוב המקומות הציבוריים. עם זאת, עדיין תותר עטיית רעלות פנים במטוסים, במתחמים דיפלומטיים ובמקומות פולחן דתי. העונש הצפוי למי שמפר את החוק - קנס בין 200 אירו ל-4,000 אירו. 

כשיותר ויותר מדינות אוסרות על הבורקות במרחב הציבורי, נראה שהמהלך של הסנאטורית האוסטרלית אכן פרובוקטיבי, אך הוא אינו קורה בוואקום. עם עליית מספר המהגרים שנכנסו ליבשת בשנים האחרונות, כך גם גוברים הקולות להשאיר את אוסטרליה - כפי שהייתה בעבר.